יעקב בוקי (קרמר)
יעקב נולד בעיירה קישינוב בבסרביה, הבן השני במשפחה של ארבעה ילדים. עד גיל חמש הוא גדל אצל סבא וסבתא, ואז הצטרף להוריו בעיירה קולרש. למשפחתו הייתה זיקה לציונות. בילדותו למד יעקב ב"חדר", שם למד עברית על בוריה. מאוחר יותר הוא למד בגימנסיה. יעקב היה חולה ברככת, ועד גיל 10 לא עמד על רגליו. הודות להתעמלות על מכשיר טבעות הוא הצליח לפתח את גופו ולהתגבר על המחלה. בשנת 1927 עלה ארצה והגיע לנהלל, שם עבד אצל משפחת פיין כתשע שנים בחקלאות, ואף תמך במשפחתו על-ידי שליחת כספים מדי חודש.
בשנת 1933 נסע יעקב לרומניה כדי להביא את מלכה קרובת משפחתו. הם חזרו ארצה לנהלל ונישאו. שם נולד בנם הבכור, חיים. יעקב ומלכה ניסו לבנות את ביתם בנהלל, אך מחסור בכסף מנע זאת מהם. יעקב היה ממקימי כפר-חיים ואף חלה שם בקדחת.
ליגור הגיעו יעקב ומלכה בסוף שנת 1936 בהשפעת קרוביהם שחיו ביגור, משפחת בנימין תבורי. פה גם נולדו להם שי ונעמה. כל משפחתו של יעקב, מלבד אחות אחת, נספתה בשואה.
עם הגיעו ליגור החל בוקי לעבוד בענף המספוא. לאחר מכן עבר למשתלת הפרחים ועבד שם עד לחיסולה. משם עבר לעבוד במשתלת עצי הפרי, ובענף זה עבד בחריצות ובהתמדה עד הגיעו לגיל 72, ואז החל לעבוד בטובופלסט. כשעזב בוקי את משתלת עצי הפרי היא גוועה וחוסלה. בוקי נחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ בהרכבות של ורדים וטיפוח זנים, כן היה מומחה בהעברת שתילי עצים ומטעים ממקום למקום. הוא עזר להקים את מטעי התמרים הראשונים באילת.
בוקי היה אדם צנוע, נעים הליכות ופדנט. היה לו חוש הומור. הוא גידל את ילדיו על ערכים של מוסר עבודה ויושר, אהב מאוד את עבודת האדמה, ובה התמיד עד הגיעו לזיקנה. הייתה לו חיבה לקריאה והוא היה איש ספר בנשמתו.
בשנת 1979 נפטרה מלכה רעייתו. שנה אחרי מותה קשר בוקי את גורלו עם חייקה ברקת.
לפני כשנתיים חלה בוקי ומצבו הגופני הלך ונחלש. לפני כשנה עבר ל"בית אחוה". אתמול הלך לעולמו והוא כבן תשעים.
