יעקב גולדשטיין

01/09/1939 - 30/10/2005

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ז אלול התרצ"ט

תאריך פטירה: כ"ז תשרי התשס"ו

ארץ לידה: פולין

השכלה: חשמלאות, כלכלה

שירות בטחון: גולני

מחזור / חברות נוער: יג

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: גבי גולדשטיין

יענקלה גולדשטין

יענקלה נולד ב-1.9.1939, ביום בו פרצה המלחמה, מלחמת העולם השנייה. הוריו משה ושרה גולדשטין התגוררו בעיירה מורדי שבפולין. סערת המלחמה לא פסחה על המשפחה. מיד בראשית המלחמה התייתם מהוריו והוחבא אצל איכרה, בכפר קטן ליד העיר לודג'. בתום המלחמה נאסף על ידי דודו והובא ארצה. על ילדותו בפולין לא הירבה לספר. פעם בשיחה אמר: "אני עדיין לא מסוגל לספר על הימים ההם ולא לכתוב".
בגיל שבע הגיע ליגור, למשפחת דודתו יפה ניב. היה לו טוב במשפחה. הוא נקלט והיה כאחד מילדי המשפחה. איציק מספר שבתחילה עוד קרא לו "בן דוד", אבל מהר מאוד הוא היה אח, כמו שמואליק ורבקהל'ה.
יענקלה הצטרף למחזור י"ג. ההתחלה הייתה קשה. חברת הילדים לא תמיד הבינה לליבו ולמצוקותיו. בעקשנות ובאומץ הוא התמודד עם קשייו עד שמצא מקומו בתוכה. חבריו זוכרים אותו כאדם טוב לב, שתמיד מוכן לעזור בכל מה שביקשו והוא יכול היה. "נשמה של זהב", הם אמרו עליו.
עם סיום הלימודים התגייס יענקלה לצה"ל. הוא שירת בגולני ולאחר פציעה המשיך בחיל המודיעין. לאחר שחרורו מצה"ל יצא במסגרת שנה שלישית לפלוגה המאוחדת באילת, שהייתה למעשה עדיין "אום רשרש". גבי זוכרת שעבד על הכלים הכבדים בהכנת התשתיות לקיבוץ אילות. כאן הוא פגש את גבי אישתו. הם נישאו בקיבוץ כברי, ושם גם נולדה בתם הבכורה איילת. לאחר כשנתיים עברו ליגור, כאן נולדו ילדיהם: שחר, נבו ודורית.
יענקלה למד בטכניון חשמלאות וסיים חשמלאי מוסמך ומאוחר יותר – בכיר. לאחר הלימודים הצטרף בתחילה לחשמליה ביגור ואחר כך לזו שבלגין.
בשנות השמונים המשיך ללמוד כלכלה באוניברסיטת חיפה. עם סיום הלימודים הוא הצטרף למשתלה, ועסק בהקמת מערכת שיווק ומרכז מכירות. לאחר מספר שנים במשתלה יצא לתפקיד מרכז קניות, ולאחר מכן המשיך ועבד כמנהל שיווק של "תבור – כלי עבודה" בקיבוץ בית רימון. בין לבין הוא היה מציל בשבתות בבריכה ובשעות הפנאי אהב לצלול.
יענקלה היה איש משפחה חם. יחד עם גבי הם בנו את ביתם. זה היה ביתו ומבצרו. נבו אומר ש"הוא פשוט היה אבא במלוא מובנה של המילה". איש טוב לב, רגיש ואכפתי, אוהב חיים, אדם חכם, האמין תמיד בטוב. איציק זוכר שבנעוריו שמח תמיד שיצא איתם לטיולים השנתיים כמלווה, כי היה מי שדאג לו ותמך בקשיי הדרך.
יענקלה היה סבא משוגע על נכדיו. היו לו כבר שישה נכדים. רויטל מספרת שנכדו בר אהב מאוד להכין איתו שעורי בית.
יענקלה נקטף באמצע חייו והותיר משפחה אבלה וכואבת.

    סיפורים

    לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

    • איך מספרים לילדים?

      איך מספרים לילדים?

      זאת השאלה שליוותה אותי מאז שפחות או יותר נקלטה הידיעה ועד לרגע שנאלצתי להעיר את הילדים אל בוקר עגמומי וכואב… איך אפשר לספר לילדים שסבא, שעד לפני כמה שעות עוד אכל, שיחק וצחק איתם יחד, פתאום איננו? איך אפשר לספר לילדים שסבא, שהיה קשור אליהם כל-כך בעבותות גדולות של אהבה, הכין איתם יחד שיעורי-בית, תיקן להם את הפנצ'רים באופניים… פתאום כבר לא יעשה זאת איתם שוב… איך אפשר לספר לילדים שסבא, שעד לפני כמה שעות עוד היה בריא לגמרי, פתאום לא הרגיש טוב ונעלם לנצח נצחים?

      – – –

      יענק'לה, אתמול בצהריים הסתכלת עלינו מלמעלה וראית את המוני האנשים שהגיעו להיפרד ממך… הופתעת לראות את כל אותם האנשים שלהם תהיה חסר? הופתעת לראות כל-כך הרבה אנשים שבאו לתמוך באשתך, ילדיך, אחיך, וכל משפחתך הקרובה? אם הופתעת, סימן שלא הכרת את עצמך היטב…

      איש עבודה למופת, שהבוס שלך נראה אתמול כמו אחד שלא מבין איך תקעת לו ברז שנייה לפני המהפך הגדול שהוא תכנן יחד איתך… איך פתאום הברזת לו והשארת אותו לבד להתמודד עם הכל… והוא נראה כל-כך אבוד בלעדיך… הרי אתה היית שם עמוד השִדרה… על פיך ישק דבר.

      הופתעת לראות כל-כך הרבה חברי קיבוץ בהלוויה שלך? אם הופתעת, שוב, סימן שאינך מכיר את עצמך.

      כל-כך הרבה אנשים אהבו אותך, העריכו אותך וסמכו עליך במתן עצה נכונה ברגע הנכון… אנשים שחיית איתם מאז גיל שש פתאום מסתכלים על עצמם ולא מבינים איך אדם בגיל 66 פתאום נעלם? איך זה קורה?

      הופתעת לראות כל-כך הרבה אנשים שאתה לא מכיר?

      ובכן, שוב, אין זו הפתעה כל-כך גדולה… גידלת וחינכת ארבעה ילדים לתפארת, גידלת וחינכת אותם לאהבת אדם ולחברות טובה… גידלת וחינכת אותם להיות אנשי עבודה… כל החברים שלהם שרכשו עם השנים ובזכות העבודה התייצבו ם לצידם לתמוך… הישג לא מבוטל בשביל ילד שהגיע ארצה מפולין בגיל שש, יתום מכל משפחתו, והצליח להביא כל-כך הרבה אנשים למסע ההלוויה שלו…

      יהי זכרך ברוך!

      רויטל

      יומן ליום השלושים

      9.12.2005