יעקב לב

28/08/1912 - 30/03/1959

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ו אלול התרע"ב

תאריך פטירה: כ' אדר ב' התשי"ט

ארץ לידה: גרמניה

שירות בטחון: נוטר

תנועה ציונית: החלוץ

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: חוה לב

בנים ובנות: זאב לב, מיקי לב, רפי לב

יעקב לב

יעקב נולד בגרמניה בשנת 1912 למשפחת בעלי-מלאכה אמידים. עם גמר ביה"ס למד את מקצוע החשמלאות. הצטרף לתנועת "החלוץ" ויצא להכשרה חקלאית. עם שובו מההכשרה לדנציג היה פעיל בסניף "החלוץ". השקיע את כל מרצו בפעילות תנועתית.
ב-1938 עלה ארצה יחד עם חוה והקים את ביתו ביגור. עבד בהרבה עבודות, מהן שנים רבות במחצבה, עד שנכנס לעבוד בענף "תנובה". בכל מקום נתן את הכל – מכוחו ומרוחו. היכה שרשים במשק והקים משפחה לתפארת. ידע לחיות חיים עשירים. מעטים אולי ידעו על חושו המוסיקלי המפותח ועל אהבתו לצלילי המוסיקה. היה איש שיחה מלבב וחבר נעים הליכות. לא אהב את ה"רעש" וסלד מכל פרסומת.

בחיי המשפחה, ברוכי ההרמוניה והחמימות, מצא את הסיפוק המלא. אהב את האדמה ואת הצמח והשקיע מרץ ללא גבול בגינת הנוי שלו.

הסתלק אחד מטובי בניה של משפחת אנוש ואין מנחם!

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכר יעקב

    לפני כמה שנים שאלני מורה אחד, שהיה עם יעקב לב בהכשרה, אם יעקב ממלא תפקיד בועדת התרבות של משק יגור. עניתי כי אין הוא ידוע כעסקן ציבורי. ואז אמר: כנראה שהחליט להיות אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים.

    כזה היה. נסתר בפינתו וטווה חוטי משי עדינים של רוך, סביבו וסביב מכריו. יש אנשים והצעד שלהם מתנגן. מבטם השליו נוסך ביטחון ואמונה. האויר סביבם מרטט מניחוח האהבה לאדם.

    אחד מל"ו צדיקים, שבזכותם קיים הקיבוץ ושומר על אש התרבות הפנימית העמוקה והעשירה – כזה היה האיש…

    צפורה ורדי

    [ליום השלושים, 4.5.1959]

  • על ידיד שאיננו

    כאשר הינך רוצה להעלות דברי זיכרון על ידיד שאיננו, לא קל הדבר. על אחת כמה וכמה קשה הדבר כשהמדובר באדם אשר כל-כך הרבה תכונות חיוביות נתרכזו בו.

    יעקב, המכונה ג'ימס כאות לחיבה, היה אדם נעים הליכות ומתון במעשיו, אולם בתוך מתינותו זו היה משהו יותר רוגש ועקבי.

    עיקר קשרי עם יעקב היה בעבודתנו המשותפת, אך אין ספק כי אישיותו התבטאה בהליכותיו ובהתנהגותו היומיומיות…

    מ.מ.

    [ליום השלושים, 4.5.1959]

  • לדמותו של יעקב

    את יעקב לב הכרתי בדנציג בשנים 1936-37, כשנתמנה כמזכיר סניף "החלוץ" המקומי… על שכמו של יעקב נפלה האחריות על הסניף ועל פעולת ההכשרה והעליה בימים של לחץ אנטישמי מוגבר, כשיסודות קיום היהודים התערערו והלכו מיום ליום.

    יעקב לא נמנה על דַבָּרֵי התנועה הידועים. לא הבריק בכושר נואמים ולא התגנדר בידענות אינטלקטואלית. הוא היה איש-העם, על החיוב הגדול שבמושג זה. עיסוקו היה במלאכת-כפיים, בחשמלאות. אביו, אדם חביב ונלבב, היה חייט.

    לא קל היה ריכוזו של סניף חלוצי בשנים אלו, כשאנשים בעלי מוצא ומנטליות שונים ובעלי תכונות אישיות, לעתים סוערות והרפתקניות, ציפו להכשרה חפוזה ולעליה מהירה. כתלי המועדון היו עדים לא פעם לדין ודברים סוערים ולאווירה מתוחה.

    יעקב, שהיה אז עלם צעיר, צנוע וענו, היה למרות הכל מקובל על כולנו. כאמור, סמכותו לא באה לו מיתרונו האינטלקטואלי או ממידת פרסומו בתנועה. הוא כבש אמון והשפעה בפשטותו, ביושרו ובמזגו הטוב. לרוב ראינו אותו בערבים יושב בפינת האולם במועדון, מוקף חברים ושקוע בשיחה או במשא ומתן איתם, כשפניו הגלויות ועיניו האפורות מתחייכות למשמע אימרה קולעת או בדיחה טובה. אף פעם לא ראיתיו רוגז ולא שמעתיו מרים קול, אף על פי שידע להיות תקיף ואף להטיף מוסר, כשהיה הכרח בדבר…

    הימים הסוערים של 1938-39 פיזרו אותנו לכל עבר. כשביקרתי אצל יעקב כעבור כמה שנים ביגור, מצאתיו מצניע-לכת, כדרכו תמיד, ושקוע בעושרו המשפחתי ובגידול ילדיו…

    כל פעם כשהייתי נפגש עם חברים מיגור ושומע מפיהם על אורח חייו של יעקב במשק, ליוותה אותי ההרגשה שהאיש לא בא על ביטויו המלא, שהוא טרם נתגלה…

    אליהו שטרן (אלונים)

    [חוברת ליום השלושים, 4.5.1959]