יעקב (יענקלה) סלע
יענקלה נולד בעיירה קאמין-קאשירסק שבפולין בדצמבר 1917, בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה. בהיותו בן 3 התייתם מאביו. את דבריו, שנתפרסמו בספר יגור תחת הכותרת – השאיפה לכוח, פתח יענקלה במילים אלו: "אני זוכר עוד שבהיותי ילד קטן סחבה אותי אמי על הידיים עם שני כיכרות לחם והסתירה אותי בתוך הסוף. הבלחובצים הגיעו לעיירה והתחילו לפרוע ביהודים. אני מתחיל מזה הואיל ואני רוצה להעביר קו מנחה ולומר, כי כל חיי עד היום הם שאיפה לכוח. כי אנחנו לא רק אנשים שמדברים, אלא גם מגשימים".
כשגדל למד יענקלה בביה"ס הממשלתי, שם הגן על יהדותו בסביבה העוינת. הוא עלה ארצה והגיע ליגור בגיל 17. מיד נכנס לחיי עבודה והיה לחוצב. התגייס לפלוגות הלילה של וינגיט והיה בין העולים לחניתה ב-1938. בשנת 1941, עם הקמת הפלמ"ח, היה מראשוני מגויסיו. בשנת 1942, בפלישה הידועה לסוריה נטל יענקלה חלק. הוא השתתף בקורסים למפקדים של הפלמ"ח. ומי בהתישבות ובפלמ"ח לא מכיר את יענקלה?
ב-1943 נאסר יענקלה יחד עם ישראלה ע"י הבריטים ליד טול כרם בעוון נשיאת אקדח. כששוחרר, נשא את ישראלה לאשה, חזר לפלמ"ח והשתתף במבצעיו, ביניהם פיצוץ הראדאר בסידני עלי, ונשלח מטעם הפלמ"ח למחנות קפריסין לארגן ולאמן לוחמים לשורות הפלמ"ח.
כשם שהיה יענקלה איש הגנה מובהק, היה איש עבודה בכל רמ"ח אבריו. כך במחצבה, בגן הירק, בפרדס שהיה מנוטעיו, בתפקידו באקונומיה ובלגין. היה איש תנוע וחבר קיבוץ בעל הכרה והזדהות בכל אורחות חייו. קו זה הביא אותו גם לקורס הגבוה באפעל.
יענקלה כל כולו שמחת חיים מתפרצת וסוחפת, הנותן קולו בשיר תמיד, מקדים שלום לכל חבר, שופע טוב לב ורעות מלבבת. איש הדוגמא והמופת האישי.
למשפחה אבד בעל, אב וסב חם.
