יצחק גרינברגר
יצחק נולד בברלין ב-24 בנובמבר 1906, כבן בכור למשפחה אמידה ומתבוללת. עם סיום לימודיו בביה"ס התיכון החל לעבוד בחנות בדים גדולה. לאחר שעות העבודה השתתף בפגישות של צעירים יהודים, אשר שוחחו בהן על ציונות, אולם לא למטרת עליה לארץ, אלא למפגש רעים בלבד. יום לאחר ליל הבדולח קיבלה קבוצת הצעירים הזו הודעה שעומדים לעצור אותם. בו ברגע נפלה החלטה על בריחה מגרמניה. יצחק ניסה לשכנע את הוריו להצטרף אליו, אך בהיותם קשישים לא היו מוכנים למסע זה. באותו לילה העביר אותם מבריח גבולות, תמורת סכום כסף גדול, להולנד. לאחר מסע ממושך בדרכי מסתור שונות, הם הגיעו למחנה פליטים בהולנד, שהקימו פילנטרופים עשירים. במחנה זה שהו עשרה חודשים. היו בו אנשי "ההגנה" שהכינו אותם לקראת העליה לארץ. אך כאשר הגיע הרגע הנכסף, עלו לאניה 10 אנשים בלבד מתוך 270 שהיו במחנה, משום שהתירו להם לקחת רק 8 ק"ג של ציוד אישי, דבר שהרתיע את רובם. יצחק היה בין העולים. עם זאת מן הראוי לציין, כי תמיד היה חצוי בין המורשת התרבותית שרכש בגרמניה לבין ההוויה החדשה שפגש בארץ. לאחר שיט מתיש שנמשך חודשיים, הגיעה האניה לחוף הרצליה בליל עלטה, בספטמבר 1939. אנשי "ההגנה" חיכו לעולים והביאו אותם לחוף מבטחים. יצחק קיבל תעודת זהות והועבר ליגור. ביגור הכיר את אירמה, וכאן הקימו את משפחתם. תחילה עבד במחצבה ולאחר מכן ברפת ובאסם התבואות. במלחמת השחרור השתתף יצחק בקרבות לכיבוש ביריה וצפת.
יצחק היה בין ראשוני החברים שהקימו את הפחחיה, הלא היא ראשיתה של לגין. במקום זה התמיד, למעשה, 30 שנה ומעלה, עד שנאלץ לפרוש מחמת מחלתו, שהכריעתו לבסוף.
אנו נפרדים מחבר שתרם את כל כוחו ואחריותו כאיש עבודה מובהק ודייקן, שאהב את הכרמל ואת נופה של יגור.
