יצחק ריזי

המשק

משק אילת השחר

שבת מס' 85 א' אייר תש"ה 14.4.1945

יצחק ריז'י ז"ל

10.7.1910 – 29.3.1945

נזכור את חברנו יצחק ריז'י

איש העבודה וההגנה, אשר נפל חלל

בחזית על אדמת נכר, עת צאתו ללחום

את מלחמת ישראל וכבוד האדם –

לנקום את דם אחינו ואחיותנו

אשר נשפך וחולל.

יהי זכרו צרור בצרור גיבורי ישראל

וחי בתוכנו לעד.

אמן!

ציוני דרך

יצחק נולד ב-10.7.1910 בעיר ויסוצק בפולין.

את ראשית חינוכו קיבל על ספסל בית ספר עברי, המשכו בהסתדרות החלוץ הצעיר. את הכשרתו הקיבוצית עשה יצחק בקיבוץ הכשרה בקלוסובה. שנתיים לפני עלותו ארצה שירת בצבא הפולני, בחיל הפרשים.

ב-1934 עלה יצחק ארצה לחוף מבטחים – למשק אילת השחר. למשק ולחברה נקלט בכל מרצו והתחבב על כולנו, קטון כגדול, בפשטותו, תמימותו ובנכונותו.

עם פרוץ המאורעות ב-1936 התגייס יצחק לנוטרות ועושה לילות כימים כאחראי למשמר-נע, בשדות ובדרכים.

ב-1938 עם גיוס העזרה לעליה לחניתה, נמצא יצחק תובע את זכותו – וזכה להיות בין ראשוני המעפילים להר ונשאר שם על המשמר עד 1939. בחזרו למשק הוחלט לשחררו מתפקידו ולאפשר לו לחזור לחיי עמל.

ב-1939 עם פרוץ המלחמה תובע יצחק ועומד על שלו ובספטמבר 1940 יוצא הוא בין המתנדבים הראשונים לגדודים. במשך ארבע שנים מתלבט הוא קשה, מלא אכזבה ומרירות כלפי עצמו אלה מעמי הברית המתנקשים בזכותנו ללחום באויב מס' א' של עמנו ולשפוך את דמנו כיהודים.

והנה הגיעתנו הידיעה המדהימה כי ב-29.3.1945, א' ד'פסח נפצע יצחק ומת עת פעולה בחזית.

יצחק נפל במלחמת הנקם והשלם.

הלך מאתנו חבר יקר ומסור.

יהי זכרו ברוך.

מתוך יומן של קיבוץ אילת השחר, אפריל 1945.

שלום רב לך חבר נ.!

בשמחה רבה קיבלתי את מכתבך מה-4.2 ש.ז. הרי זה היה מכתבך הראשון מאז חזרת למשק, נוסף למכתבים מהחברה ל. את יומני המשק אני מקבל בסדר ויודע הכל!

אך למכתבך חיכיתי באופן מיוחד, כי ידעתי שהוא יוסיף לי הרבה. יודע אני כי טרוד אתה והטיפול בהוצאת היומן גוזל את זמנך הפנוי ותבוא עליך ברכה בעד הפעולה החשובה הנ"ל, הרי הקשר היחידי והעיקרי שיש בינינו ומי כמוך מבין את חשיבותו של הדבר.

וכעת אספר לך קצת מה נשמע אצלי: קשה לי עדיין להגיד שהסתגלתי לכל המסובב אותי, רק ההרגשה שאני ממלא תפקיד זה שאנו קוראים "התפקיד" בהא הידיעה. בכל זאת ישנה האבקות בין הרגשה והכרה…

ועתה אספר לך במעט מפגישת חברי הקיבוץ שהתקיימה כאן על אדמת אירופה השדודה. (הדים מפגישה זו לבטח יגיעו עוד ארצה). לפי דעתי הייתה זו אחת הפגישות הנהדרות שיכולות להתקיים בזמננו אנו. ומאלת הזהירות בדיונים ובויכוח שלא לנגוע בריב האחים שקיים בארץ, שגם ציבורנו פה באי-שם נוגע ממנו במקצת. והיו אלה הרגעים הנעלים בחיינו.

לאט, לאט חיילינו מתחילים לחשוב על עתידם. כמובן שאנו חברי המשקים הבטוחים בביתם לכשיחזרו, חטאנו לא במעט בחוסר הפעולה בהסברה וכיוון החברים החיילים לצורת חיינו אנו, ארגון המושבים הקים מספר ארגונים מלוכדים המוכנים תיכף לאחר ההכרזה הגדולה ללכת להתיישבות. הדיונים והויכוחים בפגישה זו עמדו על הגובה. פגישות כגון אלו מזכירות לחלק מחברינו כי הם עוד משתייכים לקיבוץ, ביחוד לחברים צעירים שבמשך זמן שירותם בצבא התרופף קשרם לקיבוץ.

ככה אין כל חדש, מרגיש אני את עצמי טוב ובריא. מזג האויר כאן השתפר ודומה בהרבה לאביב הארץ ישראלי, וביחוד לגליל שלנו. דרישת שלום לילדים, הזקנים והחברים.

שלכם

יצחק

נ.ב. לשמעון פ. מסרתי הכל. דרוש בשלום אסירי ציון.

איטליה 15.2.1945

לחברים שלום רב!

נדהמתי לשמע האסון שקרה לחברנו יעקב רוזנפלד ז"ל, קשה היה לי להאמין ולהשלים עם הידיעה הזו, יש לאחוז בכל האמצעים כדי למנוע מקרים כאלו להבא. מודה אני במיוחד עבור תמונתו של צפרוני ז"ל.

בשמחה רבה קיבלתי את מכתבי הילדים, כל מכתב מספר על מה שמתהווה ומתרחש במשקנו. את היומנים אני מקבל בסדר ותמשיכו לשגרם לנו גם להבא, כי זה מוסיף לנו הרבה מאד, ביחוד כעת.

דרישת שלום לכל החברים, הילדים וההורים.

שלכם

יצחק

נ.ב. לילדים אכתוב במיוחד.

איטליה 19.3.1945

שלום לכם ילדים חביבים (ביחוד לילדי כיתה ב' וג').

יגאל, זוהר, אילן ישראלי, תלמה, עדנה, ערה, גד, דב, מה שמחתי למכתביכם הנחמדים, אך מצד שני הצטערתי לשמע האסון שקרה עם חברנו ש.ש. וי.ר.

ממכתביכם, נודע לי בהרבה מהנעשה במשק ובקשתי מכם ילדים חביבים שתמשיכו, אני מצידי אשתדל לענות לכם.

נקווה שבקרוב נכה באויב ונחזור הביתה ונמשיך בעבודתנו היום יומית במשק.

הנה מתקרב חג החירות, ולצערי לא אוכל לחוג את החג יחד אתכם, נקווה שזה יהיה חג אחרון לנו מחוץ לבית.

נא ילדים חביבים להמשיך בכתיבה ואהיה אסיר תודה לכם.

תמסרו דרישת שלום למורים והמדריכים.

שלום בידידות

יצחק.

יצחק ריז'י

10 שנים לנופלו, ט"ז ניסן תש"ה – תשט"ו

יליד העוני ובסבל גידולו, אך רוחו חושלה ויוצבה עוז. בכוחותיו הוא, שלב אחר שלב עלה יצחק לקראת עתידו. מהסתדרות "החלוץ הצעיר" להכשרה לעלייה, ובבוקר אביב אחד הגיע לחוף מבטחים עליז ומתרונן.

שופע מרץ עובר על גדותיו הגיע למשקנו. על נקלה נקלט בחברתנו ונשזר בחיינו. ועלה קולו של העלם השחרחר ובוקע מעל הפיגום ומשתפך בכיסופים ובגעגועים.

אך הנה פרצו מאורעות הדמים בארץ ושוב לובש מדים – הפעם של נוטר בארץ, ודרוך בימים על המשמר נע בדרכים לא דרכים ובשבילים בהרים, ובלילות במארב נגד אויב המתנקש להכריח את חיינו, לשלוח אש נקמה ולגדוע כל עץ.

ימי חניתה פורץ יצחק את המעגל ועולה לכבוש את ההר – ובשובו הביתה כאיש מגן צועד הוא בראש הכיתה.

"הלכה, הלכה פלוגה בלילה בשרשרת

הלכה פלוגת שדה לאש ולמגן"

והולך יצחק וצועד בשדות מולדת כמגן על גבולות לבל יציפם המדבר. שדות בוערים רועמים הרובים. חרד הלב ליוצאים.

רזי לי, רזי לי הלילה וישוב הביתה ואשמע שוב את קולו: "נו חבריא, היה זה לילה חם."

פרצה המלחמה. האויב בשער. יצחק דופק בשולחן. יצחק מסביר. יצחק מתגייס ובא הביתה לביקור ושיר חדש בפיו:

"צבא, צבא מה טובו אוהליך!"

הורה חיילים וסביבו חוג, ומשירה לריקוד ונעה כל רגל וקולו עולה ומנסר:

"הורה כל חיינו אין דבר!

הורה כל חיינו רק מחר…"

יצחק הוא סמל. אהב את החיים בפשטות, אהב את ביתו, משפחתו וקשה היה עליו הניתוק מהמולדת, מהבית. אך גבר האיש על עצמו, התחזק ויצא, ונפל במלחמות ישראל, במערכות החי"ל על אדמת אירופה הטמאה.

כאגדה יספר אב לבנו על בחורי ישראל, ותיקים כצעירים, אשר נחלצו למלחמת מצווה ועמדו בשער ונפלו, ובמותם ציוו לנו את החיים.

נחום זכאי

אילת השחר