יצחק שתיל
נולד – 1906
נפטר – כ"ח באדר א' תשס"ג, 2.3.2003
אבא יצחק נולד בשנת 1906 להוריו פרל ואברהם שטאהל בעיירה מציוב, אוקראינה. ימים ספורים לאחר הולדתו נפטרה אימו מחמת זיהום בלידה. לאחר שנה וחצי נישא אביו בשנית לאישה שגידלה את הילד היתום מאימו בחסד וברחמים. במיוחד היה קשור לאביו.
ערב עזיבתו את בית הוריו, לקראת עלייתו לארץ ישראל, סיפר לו אביו על חלום שחלם: "הנה הוא מלווה אותי לרגלי הר גבוה ואומר לי: 'עלה למעלה'. כשהעפלתי למעלה הוא פנה והלך לדרכו".
אבא עשה את המסלול הידוע: לימוד ב"חדר", בית ספר, תנועת נוער חלוצית ועלייה לארץ ישראל בשנת 1930. את ימיו הראשונים בארץ עשה בפתח-תקוה, בעבודה בפרדס, וכעבור זמן קצר הגיע ליגור. על ימיו הראשונים ביגור הוא מספר: "הקיבוץ הזה נקרא "פלוגת חיפה-יגור". היו שם שני צריפים. בחדר אחד פתחתי את מזוודתי ואת בגדיי סימנו במספר 19 – מספר של חבר שעזב. לפני שהעריב היום קיבלתי שק ומילאתי אותו בקש. בו בערב ישנתי על מיטתי עייף מכל הסידורים. למחרת מצאו לי עבודה – קיבלתי מריצה, סל ומעדר. תפקידי היה לחפור בתעלה לצד הכביש ולסתום את הגומות…"
עוד הוא מספר: "ביגור התחוללה מהפכה בחיי, פיזית ומחשבתית, מבלי שיכולתי לקבוע את צדקת הדרך. קודם כל יחסי לעבודה והתנהגות חלוצית ללא יוצא דופן… עבודתי על הכביש לא ארכה הרבה זמן, קיבלתי עבודות אחרות… יש אלף ואחד סיפורים, ייבוש ביצות במפרץ, עבודה בבניין, במחצבה, בנמל, בעתלית, בנהריים ועוד… לא ביישתי את הפירמה".
ועוד על ימיו הראשונים ביגור: "באחד הערבים נכנסתי לאוהל, שכבתי על מיטתי ונרדמתי. התעוררתי לשמע קולות שירה. לא זיהיתי מאין הקולות. יצאתי החוצה – חושך מצרים. הקולות הביאו אותי לחדר האוכל (שהיה אז בצריף). בפנים היה חושך, החבר'ה רוקדים יד על כתף, אין עייפות, התלהבות נעורים. לא יכולתי לזהות את פניהם. רק השירה: 'הורה עלי-עלי, אש הדליקי בלילי'. שוכחים את האתמול, והמחר הוא בחזקת נעלם".
נסיים בציטוט השיר "האתמול איננו, וגם לא המחר, רק קצת מהיום עוד יש".
ואבא מוסיף: "…ואני, בכל כוחי אוחז בשולי המרכבה, השאלה: לאיזה מרחק עוד אוכל להגיע?"
