ישעיה סולומון

ישעיה סולומון

אבא נולד בשנת 1945 לאיווי ודוד זכרם לברכה. הוא נקרא על שם סבו מצד אמו.

ילדותו עברה עליו בעיר בומביי שבהודו. בזיכרונותיו הוא תיאר את התקופה שבה גר עם הוריו בחדר קטן. כאשר נולד אחיו הקטן, מייקל, עברה המשפחה לבית דו קומתי. אבא זכר לטובה את האומנת שהוצמדה לו ולאחיו, אשר טיפלה בהם באהבה רבה ויצרה עמו קשר עמוק. אבא אהב במיוחד את ימי המונסון החמים והגשומים, כאשר הלימודים בבית הספר בוטלו והוא ושאר הילדים יצאו לשחק במי השיטפונות ולשוט בספינות ברחבי העיר.

כשהיה בן 6  שנים הוריו החליטו להעבירו ללמוד בבית ספר פרטי, שנחשב באותם זמנים לאחד הטובים באזור. המעבר לבית הספר היה קשה עבור אבא בשל המשמעת החמורה והנוקשה שהוטלה שם. בית הספר היה נוצרי, ואבא נדרש להתפלל ולחגוג חגים נוצריים, ואף היה חלק ממקהלת הכנסייה. למרות זאת, הוא קיבל חופשה בראש השנה וביום כיפור בנוסף לחגים הנוצריים. אבא הצטיין בכל ענפי הספורט ואף יצג את בית הספר בתחרויות שונות.

בגיל 13 הוריו שלחו אותו ללמוד יהדות אצל רב. בחגים הצטרפה המשפחה לבית כנסת רפורמי, אולם לאחר שסיים את התיכון, החליט ללמוד הנדסאות מכונות באוניברסיטה. תחום זה היה אהוב עליו, והוא עבד במספר חברות בתחום הבנייה.

בשנת 1969 החליט לעלות לישראל. את הדרך לארץ הוא עשה דרך טהרן, שם שהה כשבוע. בדרכו לאולפן בקיבוץ עמיעד, המכונית שבה נסע נתקעה בכביש הראשי וכך הגיע ליגור. באולפן אבא הכיר את אמא, שהייתה המורה שלו לשפה העברית. בשנת 1970 הם החליטו להינשא ולהקים משפחה בקיבוץ יגור. במשך השנים הם הביאו לעולם ארבעה ילדים: שני, דביר, קרן ויונתן.

בשנת 1972 התחיל אבא לעבוד במפעל לגין שבקיבוץ. הוא אהב מאד את העבודה במפעל והיה מסור לה. במהלך השנים הוא התקדם והיה ידוע במקצועיותו ובאהבתו לתחום.

בשנת 1991 נפטרה נורית אמנו ואבא התקשה לקבל את האובדן.

בשנת 1993 אבא הכיר את שרה בעבודתם המשותפת במפעל. שרה עזרה לאבא בגידול הילדים ואף עידנה את אישיותו הנוקשה. היא דאגה וטיפלה באבא במסירות ובאהבה עד יומו האחרון.

אבא היה אדם מסור, אהוב ומוערך.

זכרו יישאר תמיד בליבנו.

שני, דביר, קרן, יונתן.