ישראל כספי

09/01/1903 - 19/06/1994

פרטים אישיים

תאריך לידה: י' טבת התרס"ג

תאריך פטירה: י' תמוז התשנ"ד

ארץ לידה: רוסיה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

ישראל כספי

ישראל זילברברג נולד בשנת 1902 בעיירה קטנה ברוסיה. משפחתו הייתה גדולה ומבוססת, אך הקהילה הייתה קטנה מאד, ואפילו בית ספר לא היה בה. מורה פרטי לימד את בני המשפחה, וממנו למד ישראל עברית. בהיותו בן 16 שנים יצא את הבית, ולאחר תקופת נדודים באירופה עלה ארצה בעלייה השלישית, והגיע לאחיו בירושלים. תחילה עבד כפועל בניין, ולאחר מכן עברו שני האחים למושב חירות, והקימו שם משקים חקלאיים.
ישראל ואסתר, אשתו הראשונה, טיפלו במשק שהיה מבוסס על פרדס ורפת, ושם נולדה בתם זיוה. לאחר שנים נפרדו, וישראל עבר ליגור. לפני שנים אחדות נפטרה זיוה ממחלה קשה.
ביגור הקים ישראל משפחה חדשה יחד עם שולמית, וכאן גידלו את ילדיהם – דן, דבורהלה וגיורא.
שנים רבות עבד ישראל בלול. אחר כך עבר לטובופלסט, ובשנים האחרונות – ל"אגרטל". העבודה הייתה לו צורך בסיסי מאד. הוא אהב לעבוד, ומאד קשתה עליו הפסקת הפעילות ב"אגרטל", על כן שמח כל כך כאשר התאפשר לו בתקופה האחרונה להמשיך בעבודות היד במסגרת בית אחוה.
ישראל היה אדם שקט וישר, אדם נקי מאד, תמיד מצוחצח ומסודר. איש שאהב לתת. טיפל בכל ענייני הבית, סידורים, אפיה וכל מה שנחוץ. עם מחלתה של שולמית נשא אותה על כפיים תקופה ארוכה, ולאחר מותה המשיך לטפל במסירות באביה הקשיש. כעבור זמן נשא לאשה את אסתר, והשניים חיו יחד בשלווה. בשנים האחרונות התגוררו בבית אחוה. כאן שמר על סבר נעים וחביב, אדם ללא טענות, אסיר תודה. מאד קשתה עליו התלות בזולת עקב הירידה הפיזית, אך הוא שמר על חיוך ועל חוש הומור, וחש באהדה מסביב. החמיא לו שם החיבה שבפי עובדי הבית – "כספיון".
לפני ימים אחדים חלה, ונפטר בשיבה טובה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכרו של ישראל

    ש…ק…ט ש…ק…טטט.

    פיתחו בשקט את השער לעולם הנצח וקבלו אליכם אדם שכל חייו היו יושר, צניעות ומסירות. קבלו אותו לנצח אליכם. מעכשיו הוא שלכם, יהיה בעולמכם, ביניכם, איפה שאתם. אני נשארתי כאן, בעולם הזה.

    את התפקיד המרכזי של חייו בעולם הזה מילא ישראל בעלייתו לארץ. היה מסור לארץ, לחברה, לחזון שבאמונה. ישראל שם לעצמו מטרות בחיים וחתר להגיע עדיהן ולמלא אותן בדרך של עשייה שקטה, שלא מלווה בהסברים ואיננה זקוקה למילים.

    איש של שכל ובהירות התמונה. בשנים האחרונות התעמעמו אצלו התמונות המשותפות לכולנו ומוחו הראה לו תמונות אחרות, אולי דמיוניות, אולי ממציאות אחרת – כמו פאטה מורגנה של ההולך במדבר.

    ישראל חי בעולם הזה בינינו. הכרנו את טוב ליבו, את האיכפתיות שלו, את הרצון שלו להיות עם אחרים ולבוא לעזרתם כשהם זקוקים לעזרה. צעדיו אינם מהלכים יותר בשבילי חיינו, אך עקבות צעדיו ברורים. אנחנו יודעים שקיבלנו ממנו ירושה שלא תמוג עם העלמותו. הוא השאיר את חותמו אצלנו.

    לא כצל עובר הוא חי. זיכרונו יישמר בין אבני הבניין של הקיבוץ שבבנייתו היה שותף.

    יהיה זכרו לברכה בתוכנו.

    אסתר

    יומן ליום השלושים

    22.7.1994