לילי טנצר – זכרה לברכה
לילי נולדה ב-21 במרץ 1921 בכפר הררי קטן, דולנה ברזינצה, שבסלובקיה. בת שלישית, למשפחה בת חמש נפשות. בזיכרונותיה סיפרה, כי לפניה היו להוריה, פאני ואלברט זלצר, בת ובן. בהיותו בן שמונה נפטר האח באופן מפתיע והוריה שביקשו להתנחם על מות הבן הביאו לעולם אותה ואת אחותה הקטנה, אדית.
האב היה אגרונום ומומחה להרכבת עצי פרי, בעל מטע שזיפים ובית-מבשל לברנדי המופק משזיפים – סליבוביצ'ה. האם טיפלה במשק הבית, בעלי החיים וגידולים שונים שהיו במשק החקלאי של המשפחה.
למרות שהיו משפחה יהודית יחידה לא סבלו מגילויי אנטישמיות, יחסיהם עם השכנים היו טובים מאד.
אף כי הלימודים בכפר לא היו מסודרים, הוריה דאגו להשכלתה והיא למדה בעיר המחוז פוחוב, וגרה אצל דודתה.
בשנת 1937 לאחר שסיימה לימודיה בבית הספר, נרשמה לגימנסיה בעיר טרנצ'ין והמשיכה ללמוד עד שנת 1939, שנה, בה הוטלו בסלובקיה גזרות נומרוס קלאוזוס והופסקו לימודיה. בעת לימודיה, הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר, למדה עברית ואף נטלה חלק במחנות הקיץ של "הפועל" כספורטאית מצטיינת.
במלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים כבשו את סלובקיה, התהפך עולמה. היא נאלצה לעזוב את ביתה בגלל אווירת האנטישמיות שפשטה בסלובקיה שהפכה לארץ חסות גרמנית. היא השיגה תעודות מזויפות, צבעה את שערה ועבדה בעבודות מזדמנות כעוזרת בית, עוזרת באיטליז ובית מרקחת, תוך שהיא "נעלמת" בכל פעם כשחששה כי התגלתה זהותה היהודית.
לאחר כניסת הגיסטאפו, ברחה להרים עם קבוצת יהודים שחברו לפרטיזנים. היא לא הרבתה לספר על עברה בתקופה זו, אבל מפרטים שסיפרה, היא הצטיירה כאדם ערני, רבת תושייה ואופטימית.
לאחר המלחמה שבה אל כפרה. מצאה את הוריה ששרדו בעזרת אנשי הכפר, שהחביאו אותם במשך שנתיים באסם נידח בהרים.
לאחר המלחמה, בגיל 24 החלה ללמוד רפואה.
במהלך לימודיה, הכירה את קרול טנצר, יהודי סלובקי שעבר גם הוא את המלחמה כפרטיזן.
בשנת 1947 הם נישאו.
בשנת 1948 נולד בנם הבכור יורם. בשנות הנישואים הראשונות הם המשיכו לחיות בסלובקיה. בעלה שהיה מהנדס אדריכל יסד חברה והיה קבלן לעבודות בנייה. הייתה זו תקופה קצרה ומאושרת בחיי הזוג הצעיר והיא נמשכה עד עליית הקומוניזם לשלטון בצ'כסלובקיה.
באותה תקופה הסתיימה מלחמת העצמאות וקמה מדינת ישראל. האב שנדבק בהתלהבות החיילים המשוחררים במשלחת של השומר הצעיר, נטל את משפחתו ובשנת 1949 הם הגיעו ארצה, על סיפון האוניה נגבה, לחיפה ולמעברת תלפיות בירושלים.
בירושלים נולדה אילנה בתם השנייה. יחד הם עברו את תקופת הצנע בארץ. האב השתלב כמהנדס בסוכנות היהודית ותכנן את ההתיישבות בחבל עדולם, לכיש וחבל ההר.
בשנת 1961 נפטר קרול.
לילי המשיכה לגדל את שני ילדיה ואת פרנסתה מצאה כמנהלת חשבונות באוניברסיטה, שבגבעת רם.
במהלך עבודתה הכירה את צבי אהובי, חבר יגור, שבא ללמוד באוניברסיטה.
בשנת 1976 הצטרפה כבת זוגו של צבי אהובי ליגור.
ביגור עבדה בדואר ובכלבו עד ליציאתה לפנסיה.
לפני כשלוש וחצי עברה לבית אחווה. לאט לאט גברה מחלתה. על אף הקשיים והירידה הפיזית היא המשיכה "לשוחח" עם צוות העובדים וחבריה, לעיתים במבט או בחיוך, ליטוף רך של ידידות כמעט עד ליומה האחרון.
לילי נפטרה והיא בת 93 .
השאירה אחריה את בנה, יורם ובת זוגו, בת שבע ושתי נכדותיה, אילת ואביגיל ואביהן אבי.
