מיכאל ובר
מיכאל, בנם של שושנה ומרדכי ובר, נולד בנשר, בשכונת תל-חנן ב-4.12.1954, יום הולדתו של אביו מרדכי.
ב-1959 עברה המשפחה לקריית-ים, שם חלתה שושנה ונפטרה כשמיכאל היה בן 8 וחצי. מרדכי התקשה לטפל במיכאל לבדו, ובשנת 1964 עבר מיכאל למוסד בקריית-עמל. לאחר כ-3 שנים עברו האב והבן לקיבוץ פרוד.
בשנת 1972 נשא מרדכי לאשה את אווה, אלמנה ואם לדוד. אווה הייתה טובה למיכאל ויצרה עבורו בית חם ונעים, שמעולם לא היה לו. היא הייתה לו כאם וכסבתא לילדיו.
בשנת 1973 התגייס מיכאל ליחידה קרבית בנ"מ (נגד מטוסים) בחיל האוויר, והשתחרר כחייל מצטיין. אחרי-כן שב לפרוד. בפרוד ניהל מיכאל את ענף הלול. בשנת 1987 הכירו מיכאל ומירי, וכשנה לאחר מכן התחתנו ועברו ליגור.
ביגור החל מיכאל לעבוד בטובופלסט, בתפקיד ניהולי ובתחום הדרכת הבטיחות לעובדים. מיכאל היה אהוב על חבריו בעבודה. היה חרוץ, אהב את מלאכתו ועשה אותה בדרך הטובה ביותר.
לאחר כשנה מחתונתם הפכו מיכאל ומירי הורים לנמרוד. שלוש שנים לאחר מכן נולד נועם, ולאחר ארבע שנים נוספות הצטרף ניצן.
המשפחה הקרובה והרחבה הייתה מרכז חייו של מיכאל והעניקה לו השראה ושמחה רבה. הוא היה אבא מסור, אוהב ואהוב על בניו. בדרכו השקטה והנעימה הנהיג מסורת משחקי שולחן בשבתות, שנמשכו על פני שעות וימים ארוכים.
מיכאל אהב לטייל עם ילדיו ברחבי הקיבוץ. טיוליו היו מלווים בהסברים מלאי ידע על הטבע, ובפרט על הציפורים, אותן הכיר היטב מעבודתו בלול.
כשהצטרף ניצן לקבוצת הכדורגל, נהג מיכאל להגיע לכל האימונים והמשחקים, תמך ועודד בהתלהבות כאחרון המעריצים. כדרכו היה בקיא בכל הפרטים. כשניצן גדל, טסו שניהם ללונדון לראות משחק של צ'לסי, הקבוצה שניצן אהד.
מיכאל אסף בולים. בכל שנה נהג לבחור יחד עם ילדיו את הבול היפה בתחרות הבולים של ישראל. בנוסף לכך, התעניין מיכאל בתחומי ספורט רבים, בעיקר בכדורגל ובכדורסל. צפייה משותפת בספורט עם הבנים הייתה מלווה בהתלהבות רבה, בעיקר במשחקים של הקבוצות האהודות על ילדיו.
לפני שנתיים הפך מיכאל לסבא לליאם, בנם של נמרוד ומאיה. הצטרפותו של ליאם למשפחה לוותה בהתרגשות רבה, אך זמן קצר לאחר מכן חלה מיכאל ונבצר ממנו להיות נוכח ולקחת חלק פעיל בחייו של נכדו. למרות ההתחלה המורכבת, בזמנים בהם חש טוב יותר, נוצר קשר חם ואוהב בינו ובין ליאם, שלא ויתר לסבא על סיפור, בנייה בלגו ומשחק בכדור.
מחלתו לוותה בעליות ומורדות. לאחרונה, כאשר התדרדר מצבו, ביקש מיכאל להיות בביתו, עטוף ומוקף באוהביו.
עד רגעיו האחרונים נאבק על כל טיפת זמן נוסף בחיק המשפחה.
