מיכאל חרמוני

ידוע לכל, ובמיוחד לכל חקלאי, שקיים יחס גומלין בין הדבורה והצמח. קשרים ביולוגיים הדוקים קיימים בין מבנה הגוף של הדבורה, שבאה ליהנות מצופו ומאבקתו של הפרח, ובין הפרח, אשר בבנייתו מותאם לאכסן בתוכו את הדבורה ולהעניק לה בשפע מעסיסו הריחני ומאבקניו. הדבורה משלמת לצמח מחיר טוב. תוך ריפרוף וביקור בפרחים מוציאה היא לפועל את האיבוק ואת ההפרייה בצמחים. אין כמעט קיום לצומח בלי הדבורה, ואין לדבורה קיום בלי הפרח.

אבק הפרחים הנאסף על-ידי הדבורה מכיל חלבונים הדרושים בכמויות גדולות להזנת הוולד. אם הדבורה אינה מקבלת את החלבונים היא צריכה לנצל את החנקן המצוי בגופה, וכתוצאה מזה נחלשת המשפחה, מתנוונת, וסופה – חיסול!

אבק פרחים זה נמצא בשפע בכל מיני פרחים אשר מכסים את הכרמל ואת מדרונותיו, אבל כאן אליה וקוץ בה: הישוב שלנו, על מאות ילדיו – כן ירבו! – הכריז השמדה טוטלית על עולם הפרחים שבסביבתנו.

שבת שבת, יום-יום פושטים עשרות זאטוטים, על הוריהם, מדריכים ומטפלות, וקוטפים ועוקרים כל פרח שבא לידם. חוזר כל ילד ובידו זר עצום שאפשר לעשות ממנו מטאטא… עדים אנחנו, הכוורנים, איך נעלמו המרבדים הנפלאים של פרחים מסביבתנו. בעוד מספר שנים יהיה זה חזיון נדיר למצוא צבעוני, רקפת, או אפילו כלנית.

בהרבה משקים חל כבר מזמן א י ס ו ר על ההשמדה הטוטלית הנעשית בין פרחי הבר למיניהם.

ביום ההולדת של יגור מופנית אלינו הזעקה המשותפת של הדבורה והצמח:

"ה נ י ח ו  ל נ ו  ל ח י ו ת ! נייפה עוד הרבה שנים את סביבתנו ואת ביתנו יגור. נעניק לכם שפע מן המיץ המתוק – הוא הוא מיץ החיים – ה ד ב ש !"

"כי הנה הבאתיך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש".

(דברים ז, ח)

מ. ח-י

יומן יגור, 27.12.1954