מיכה קיגל
מיכה נולד לדבורה וליבר קיגל ולאחותו איה, בת ה-12 ב-20 בפברואר 1939. בהיותו בן 4 נפטרה אמו עקב מחלת לב, ואיה גידלה אותו. לדברי מיכה, הלינה המשותפת והחינוך המשותף תרמו לו הרבה בהעדר דמות האם. השלישייה – מיכה, צופר קינן ומוישיק שתיל, שנולדו בתוך ימים אחדים, גדלו יחד בחברות קרובה במשך השנים. מיכה וצופר גרו באותו חדר עד גיל 21.
מיכה זכור כתלמיד מצוין, קורא ספרים לרוב, בעל זיכרון פנומנלי, ובקי בתחומי דעת רבים – היסטוריה, אמנות, ארץ ישראל, כלכלה ועוד. צייר בכישרון רב ועוד. בתקופה האחרונה צייר בחברותא עם חברו יגאל וייס, סגנו לשעבר בשריון.
בתום "מבצע קדש" יצא בגניבה עם יודקה פלד לטיול בחצי האי סיני "בטרם יוחזר". כמוהם יצאו בחשאי לאותו יעד גם שני זוגות חברים נוספים. בשובם הורחקו כל השישה מבית הספר, ולאחר שלושה שבועות שעבדו בענפי המשק עלה עניינם לאסיפת חברים ושם נסגר.
את שירותו הצבאי עשה בחיל השריון. לאחר מכן עבד תקופה קצרה על אנייה של חברת "צים" והגיע לארצות הברית. הוא ראה בזה דרך להרחיב אופקים ולראות עולם.
בשובו הביתה עבד בפלחה, והגיע להיות מרכז הענף. הוא התחיל לימודי כלכלה באוניברסיטת בר-אילן, אך לא חזר ללימודים אחרי מלחמת יום הכיפורים. בפרוץ המלחמה הצטרף לגדוד המילואים שלו כסמג"ד. הגדוד חצה את התעלה בתנאים קשים, ומפקד הגדוד גיורא קופל נפצע. מיכה התמנה למג"ד. בלהט הקרב ובין העדכונים הרבים דווח לו שנפגע אחד הטנקים, כל האנשים חולצו מתוכו למעט התותחן, צופר קריב, שנשאר שוכב פצוע ליד הטנק. מיכה פעל בנמרצות להצלת צופר.
מיכה ודניאלה התחתנו והביאו לעולם את יעל, תמר, שירה וברק. במשך השנים נולדו שבעה נכדים.
ביגור כיהן מיכה כמרכז הפלחה, כגזבר המשק, כמנכ"ל ביהח"ר "לגין" וכיו"ר מועצת המנהלים. את ניהול "לגין" קיבל לידיו בתקופה לא קלה. בכישרון רב, מלווה בראייה ארוכת טווח ויכולת קבלת החלטות אמיצות, הביא את "לגין" להיות מפעל חדשני ומוביל בשוק קופסאות הפח. הוא ידע לזהות מגמות בשוק ולפעול בהתאם לכך, דאג לציוד מודרני, לטיפוח קשרים בין-לאומיים, לעידוד חשיבה יצירתית ולהרחבת תחומי הפעילות בחברה. בניהול ריכוזי וסמכותי הצליח מיכה לגבש סביבו צוות מקצועי, ויחד איתו להביא את "לגין" לתקופה של שגשוג שלא ידעה בכל שנותיה.
מיכה היה אב משפחה חם מיוחד במינו. שנים רבות עמס על שכמו את הטיפול בילדים. גם כשבגרו נשאר עבורם כתובת לפתרון בעיות ולמענה על כל שאלה.
איש ענו וצנוע. מעולם לא לקח לעצמו קרדיט על הישגיו. בתגובה לדברי שבח היה אומר: "רק עשיתי את חובתי."
