מינה גלפר – שמידט

היכרתי את מינקה משך כל שנותיה ביגור, אולם מקרוב ביותר הספקתי להכירה בתור אמא בבית.

זוכרת אני אותה כשהיתה באה לראות את בתה האהובה. היתה ניגשת עד המדרגות ועומדת שם ומחכה שעות לבתה – שכן מצב בריאותה הרופף לא איפשר לה לעלות במדרגות. הבינותי למצבה ולהרגשתה כאם מסורה.

זוכרת אני איך שסידרה לפני שנה את יום ההולדת של בתה, איך שמחה לקראתנו, כשבאנו עם הילדים לחדרה, כיצד קרנו פניה מרוב שמחה בראותה את בתה יושבת בין כל הילדים ושרה.

עם כל השמחה החיצונית הרגשתי שמקנן בלבה רגש מר. ואמנם היא אמרה לי ביחידות: "מי יודע אם אזכה לעוד יום הולדת של בתי". כן, מינקה. ידעת אל נכון את מצבך.

כשנודע לנו אותו בוקר על האסון, הוטל עלי בתוקף תפקידי כעובדת להודיע לרותי על האבדה הגדולה. תפקידי היה קשה מנשוא. ואמנם לא בנקל עלה לי להסביר לה את הדבר. קשה היה לה להבין, ולא יכלה להאמין שאמה אבדה לה לעולמים. אכן, אין תחליף לאם מסורה, כמו שהיתה מינקה לבתה.

לעולמים לא תישכח דמותה הנעלה מקרב לבנו.

ח. פ.

(במלאת שנה למותה)

את מינקה היכרתי עוד מחו"ל, מכמה פגישות במסיבות של "החלוץ", אולם היו אלה רק פגישות ארעיות. את סגולות נפשה ותכונות אופיה למדתי להכיר כאן, בארץ, ביגור.

זכרותני עבודתה בבית התינוקות, לפני ארבע-עשרה שנה. כמה אהבה ואחריות השקיעה בעבודה זו וכמה מאמצים עלה לה הדבר; קצרת נשימה ובפנים מכחילים מרוב התאמצות היתה עולה במדרגות הבית; בציפורניה ממש נאחזה בעבודה – אולם לבסוף נאלצה, לדאבונה, להפסיק בעבודה זו.

מינקה היתה בעלת מרץ רב ותוסס וחשק עז לחיים פעם בלבה החולה. וכאשר אופיה זה דוכא באכזריות ע"י מחלתה האנושה, התגבשו אצלה תכונות אופי חדשות, נוצר כוח התגברות מפליא.

בצחוק קל על פניה ידעה אף ברגעי כאב וחולשה, להבליג על יסוריה ולהאיר פנים לזולת. תמיד ידעה ליצור סביבה אווירה של עליזות ונועם. בכשרון ממש ידעה לדובב את מבקריה ולשאלם על כל הנעשה במשק מתוך רצון למלא ידיעותיה באשר בהיותה רתוקה למיטה לא יכלה להשיג זאת בעצמה.

אחת ממשאות נפשה היתה להכיר כל פינה בארץ. חלמה תדיר על טיול נרחב בארץ מדן ועד אילת. כן, קווה קיוותה שאף לאילת תזכה להגיע. באיזה צימאון, שנבע מגעגועים עמוקים להכיר את ארצנו, היתה מדברת על כך.

אך הגורל התאכזר אליה ולא זכתה לספק געגועיה ולהגשים שאיפותיה – לא אלה ולא האחרים המקננים בלבו של אדם השואף חיים ורוצה ליטןל חלק אקטיבי בהם, בן אדם שנגזר עליו לפרוש מהחיים בעודו במיטב שנותיו.

באבל עמוק נרכין ראשנו על קברך הרענן, מינקה יקרה, ולא נשכך דמותך הטהורה.

אביגיל ק.

(שלושים למותה, 13.9.1953)