מלכה בוקי

02/07/1908 - 29/04/1978

פרטים אישיים

תאריך לידה: ג' תמוז התרס"ח

תאריך פטירה: כ"ב ניסן התשל"ח

ארץ לידה: רומניה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יעקב בוקי

מלכה בוקי

מלכה בת פרומה וחיים נולדה ביולי 1908 ברומניה. בהיותה בת 13 נפטרו הוריה, וכבת בכורה יצאה לפרנס את המשפחה. מאז הייתה היא למרכז בני משפחתה.
בשנת 1934 עלתה ארצה והגיעה לנהלל, שם נולד חיים. שנתיים לאחר מכן הגיעה המשפחה ליגור וכאן בנתה את ביתה. מלכה עבדה בכל עבודה שהוטלה עליה: במפעל הכבושים והריבות, במטבח, במזכירות הקיבוץ ובמחסן בית הספר. שנים אחדות ריכזה את ועדת הקשר. מלכה הייתה מעורה בפעילות החברתית והייתה מוכנה להטות שכם לכל עניין – בעצה ובביצוע.
במשפחה דאגה מלכה לא רק לילדיה – בכל התקופות, כשהיו קרובים ורחוקים, אלא אף לבני המשפחה היותר רחוקים. ההתעניינות והרצון לתרום לכל אחד ליוו אותה עד סוף דרכה, אף בשכבה בבית-חולים.
מלכה אהבה לעזור לאנשים אשר הרגישה בצורך שלהם בתמיכה. זכור – איך חשה באדם מסויים לו קושי וחולשה – ומצאה את הדרך אליו. וכך הייתה מלכה משתלבת בטיפול בחברים חולים, בין אלה טיפלה גם בבר-יהודה ז"ל. תמיד היה לה חלק פעיל במצוות ביקור חולים. מצד שני אהבה לעזור בהכנות לחתונות ושמחות בעיקר באפיה ובארגון.

מלכה תחסר למשפחתה ולכולנו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • הבו לי דוד באמריקה

    באחרונה מרבים לדבר אצלנו על רהיטים שנרכשו באופן פרטי, על בגדים שהושגו מן הצד, על כספים שחברים מחזיקים שלא כדין ועל משבר חברתי המעכיר ומשבש את חיינו.

    ואני שואלת: מה יעשה החבר ולא יחטא, כאשר מוסדות המשק אינם מספקים חלק הגון מצרכיו, וכאשר התקציב של 35 ל"י צריך למלא את כל מחסוריו במשך השנה? בסכום זה הוא צריך לכסות את הוצאותיו שלו ושל בני ביתו…

    חבר במשק ותיק ומבוסס כיגור לא יכול להשתמט מהחובות המקובלים בחברה שמחוצה לנו, וב-35 ל"י אלו הוא צריך גם לקנות, לפעמים, שי לחתונה משפחתית ולבר-מצוה אצל מכר…

    מה יעשה, לכן, החבר הרוצה לספק את צרכיו ולא יסטה מהדרך? אולי בעזרת דוד מאמריקה, אח מחיפה או אחות בתל-אביב? הרי עצם קביעת תקציב כזה אומר: חבר, הסתדר איכשהו – התקציב אינו אלא כסות עיניים. הוא עוזר להעלים מעיני אחרים איך שהסתדרת, היתר – לאיש לא אכפת.

    אך מה יעשה חבר שאין לו דוד באמריקה אלא דודה שהיא עולה חדשה מרומניה, שהגיעה בחוסר-כל, והיא משיאה את בתה במעברה? היא אינה דורשת ממנו חלק בנדוניה… אלא מזמינה אותו כשריד המשפחה. זהו דבר שכרוך בכמה עשרות לירות, להוצאות הדרך ומתנה כלשהי. העליו לדחות את ההזמנה מחמת חוסר תקציב?

    אני את ההזמנה לא דחיתי. לבי לא נתן לי לנתק את קשרי המשפחה המעטים שעוד נותרו לי. סוף סוף בעלת משק אני. אמנם חלקי במשק הוא זעיר מאוד (השותפים הם רבים, וכן ירבו), אך זהו ביתי. ואם יש לי בית (ולא מעברה) הוא צריך לעמוד לי בשעת הדחק.

    הלכתי למזכירות וביקשתי 15 ל"י – למתנה וטנדר להסיע אותנו למעברה. התשובה היתה: עוד לא היה לנו תקדים כזה ועליך לפנות לוועדה לעזרת קרובים. מאחר שגם לוועדה עוד לא היה "תקדים כזה" נאלצתי ללוות את הסכום מכמה חברים, על חשבון תקציבי בשנה הבאה. כך השתתפה משפחתנו בחתונה – אך מה יהיה בשנה הבאה? איך אסתדר ב-15 ל"י שתישארנה לאחר שאחזיר את החוב?

    נראה שהפתרון הוא: או התחשבות בצרכים מיוחדים של החבר, או הגדלת התקציב. או הבו לי דוד באמריקה…

    מ.ב.

    יומן יגור, 20.12.1957