מנחם רבינוביץ

01/06/1902 - 01/12/1978

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ה אייר התרס"ב

תאריך פטירה: א' כסלו התשל"ט

ארץ לידה: פולין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בנים ובנות: יצחק נבו, רות דניסקי

מנחם רבינוביץ

מנחם נולד להוריו משה וחנה ז”ל לפני 76 שנים, בעיירה קטנה ליד ברנוביץ אשר בפולניה (כיום רוסיה). לאחר-מכן עברה המשפחה לגור בברנוביץ. הייתה זו משפחה אמידה למדי ושומרת מסורת. מנחם היה הבכור במשפחה והיו לו עוד אח צעיר ושתי אחיות.
בדמותו היה מנחם מצטדד, כאילו מפחד מן החיים. הוא כמו אחרים הדומים לו שהתהלכו יחד – גורלם היה ארץ-ישראל, ציונות של עליה, כמעט משיחיות. אולם איתרע מזלו וטולטל שנים כמעין סטודנט נצחי. הוא למד באוניברסיטאות ווילנה, וכן פראג הצ’כית. עם צוק העיתים אסף לו כנראה את הכוח הדרוש, הלך להכשרה ועלה לארץ בשנת 1935, יחד עם חברתו לחיים בלה ז”ל. כאן קרה הדבר שאפשר לקרוא לו – הנס הציוני, כוחה של ארץ-ישראל. מנחם זה, שנראה כי הנה מט ליפול – קם לתחיה ממש. הוא עבד שנים במחצבה, בכרם ובעצי-פרי. עד יומו האחרון עבד בטובופלסט וקם לעבודה כלתפילה.
הוא היה איש קיבוץ נאמן.
מנחם היה איש הספר והקדיש הרבה זמן לקריאה. ידע ליהנות, לנתח ולהמליץ על ספר טוב. הוא היה מסור ללא גבול למשפחתו והילדים והנכדים החזירו לו אהבה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מנחם

    מנחם. כל דמותו, דרך גישתו ונוסח דיבורו הזכירו לא במעט את טיפוס האינטליגנט בן-העיירה. ידיו נוצרו כאילו לעט ולספר, ואף על פי כן הכריחן ואף ציווה עליהן סחיבת אבנים במחצבה, מתיחת חוטים על העמודים להדליה בכרם, נשיאת סלים וארגזים מלאי-פרי-בשל בין שורות המטע הארוכות עד לדרך העפר, למקום ההעמסה…

    בכל שנות חייו בקיבוץ היה לו, למנחם, מעין עימות או אפילו מאבק מתמיד בין כושרו הגופני לבין רצונו לעבוד פיסית. לא נהג לפנק את גופו ולא נתפתה לוותר על רצונו. היה חוזר יום-יום – אם מהמחצבה ואם מהשדה – סחוט ללא גבול, כשכל-כולו נוהה לקצת מנוחה, למיטה, על מנת לרענן את כוחותיו לעבודת יום המחרת…

    מנחם ידע לוותר על דברים רבים. הכוונה לדברים המרחיבים דעתו של אדם, אם לנוי ואם לנוחות: בגדים, רהיטים, כלי זכוכית וחרסינה, מפות ושטיחים. אך על דבר אחד לא מסוגל היה לוותר: על הספר ועל הצורך לפגישה עם אדם שאיתו יוכל לחלק רשמי-קריאה או להשיח עימו; לחלק רשמים, להשיח ואף להתווכח. כך גם בשאלות פוליטיקה וחברה בקיבוץ ובמדינה. היו לו למנחם דעות מגובשות בשאלות מוסר וחברה של היחיד והכלל. ידע לחלוק על דעת אחרים, להגן על דעותיו הוא, ואף לנסות לשכנע בצדקת דעותיו. כך על כוס תה עם ידידים, אך לא בפגישות פומביות או באסיפות קיבוץ.

    מנחם הלך לו רוב שנותיו בשבילו המיוחד לו, אך לא בסתירה לחיי הקולקטיב. נדמה לי שבמשך שנות חייו הרבות בקיבוץ לא הגיע לסיכסוך עם מישהו. לא הרים אף פעם את קולו. רצה לתת תמיד משלו לכלל יותר משכוחותיו איפשרו לו, וזה לא מעט. כלל לא מעט.

    צבי אייזנמן

    [תרגום מיידיש]

  • מכתבים ליצחק ויעל בעין-חרוד

    21.3.73

    …ביקר אותנו הרב גורן. התאכזבתי ממנו. הוא לא אישיות אינטלקטואלית. רב כרוב הרבנים. השקפתו כשל הרב ניסים: “התורה ניתנה למשה מסיני ואין לבטל את החוקים, יכולים רק לאגוף אותם”. לאגוף את חוקי התורה? יותר יפה היה אילו אמר: לבטל…

    1975

    …אוהב אני לקבל מכתבים וגם לענות, אם מוצא אני את הטון. אבל להודות על החבילה לא צריך. כשמגיעים לגיל ידוע הצאצאים מהווים חלק גדול מהחיים, אם לא כל החיים. אתה שמח בשמחתם ומצר בצערם, ואין תענוג יותר גדול לזקן מלהסב לילדים קצת נחת רוח. לשלוח קצת ממתקים, זה הדבר הכי קל שיכולתי לעשות…

    7.4.1976

    …לכאורה אני סבא “קר”, לא מצליח לקשור קשרים עם הנכדים, להיות חביב עליהם. אבל אוהב אני להתבונן בהם מן הצד, שמח לראות בהתפתחותם הפיזית, הרוחנית והאופי שלהם. כן, המשך השושלת. גם אחרי מותי נמשכת השושלת…

    1977

    …אצלי? ככה ככה. אסור לחטוא, ניסבל, עובדים כשלוש שעות. ואדם קם בבוקר ויכול לשרת את עצמו, להלך, אז ברוך השם. אבל הקטרקטה מציקה. עוד יכול לקרוא בסרט ובטלויזיה. הרופאה אומרת באדישות שצריך לחכות עד שהקטרקטה “תבשיל”. לה קל לומר. אך לי קשה בלי עיתון, בלי לקרוא את כל המאמרים על המדינה. אצלי המדינה זה כרומן בהמשכים על יתומה שכל נבזה מתעלל בה. בני עמנו כפרטים כולם חכמים ונבונים, ויודעים את מצבנו הכלכלי והפוליטי, אבל ככלל מתפרעים בלי סייג וגבול…

    15.5.1977

    …רציתי לזכות ולראות שאתה מקבל את התואר. בכל זאת זה ציון לגמר מאמץ רב וקשה. אני תמיד קנאתי באדם העובד, מתפתח וגדל יחד עם המקצוע שלו. אני לא הייתי מתלמידיו של א.ד. גורדון. עבדתי במחצבות ב”נשר” כי זה היה “כיבוש העבודה”, בכרם כי זאת הייתה ציונות.

    אהבתי לקרוא ספר טוב, הייתה לי נטייה להיסטוריה. אבל החיים בכללם היו מעניינים מאוד. גם עכשיו, עד עכשיו, הייתי קורא את העיתון כרומן מתח של ממשלת עם עימו מעניין לחיות.

    אף על פי שמעולם לא חזיתי שאגיע לגיל שכזה, אני מרגיש די טוב. כל יום הוא מתת השם. לפעמים חושבים אם למות, שיעשה חסד של מיתת נשיקה…