מניה גורפינקל – זבודניק

21/01/1906 - 14/06/1946

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ד טבת התרס"ו

תאריך פטירה: ט"ו סיון התש"ו

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ, קלוסובה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: נתן גור

מניה זבודניק – גורפינקל

בבוקר בו הסתיימה ועידת הקיבוץ, התבשרנו: מניה זבודניק נפטרה.
מתה החברה הותיקה, המושרשת במקום, הרעיה, האם לשלושה ילדים, אחרי שהייתה כבולה לערש דווי במשך חדשים. בת 40 שנים הייתה במותה.

מניה זבודניק נולדה בשנת 1906 בעיירה דובנו אשר בווהלין, במדינת פולין. אחרי שש שנים של גימנסיה רוסית (ואחר-כך פולנית) התמסרה לתנועת "החלוץ" בווהלין ועברה סוף-סוף לחיי הגשמה – להכשרה בקלוסובה. מסורת הייתה לתנועה זו, אשר ליקטה צעירים וצעירות בישראל, בני העיירות הקטנות, השקועות בדלות ובאפס תקוה, הנדונות לניוון, ואשר ריכזה אותם בקיבוצי הכשרה, בהם הפכו לאנשי עמל ולבוני חברה חדשה. והרוח הזאת של מסירות למפעל ושל נכונות להטות שכם לצרכיו פעמה בה גם בכל תקופת חייה ביגור.
בשנת 1931 עלתה מניה ארצה והייתה ממניחי היסוד ל"פלוגת חיפה-יגור", שהתאחדה אחר-כך עם המשק. היא הייתה בין יוזמי מפעל המכבסה, אשר הקימה הפלוגה בחיפה ושעבר אחרי האיחוד לרשות המשק כולו, אף הייתה המרכזת הראשונה של מפעל זה. בכלל נתנסתה בשנותיה הראשונות בארץ בעבודות רבות וקשות, בפרט בעבודות-חוץ, עד אשר עברה למוסדות הילדים – ותמיד גילתה אחריות ומסירות רבה בעבודתה.
בשנה האחרונה נפלה למשכב, ורבות סבלה והתענתה, שעד שהמוות שם קץ לעינוייה. בדמי ימיה נאספה אל עמה. כמה צר!
וכמה קשה לנו למצוא דברי נחמה – לנו, למשפחת יגור הרחבה, ולמשפחתה המצומצמת – השכולה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מניה

    כאשר באתי לחופשתי האחרונה הביתה, לפני שנה ומעלה, אמרו לי: מניה חולה.

    תוך הרגשת תימהון הלכתי לבקרה: מניה – חולה?!

    וכאשר ישבתי ליד מיטתה ראיתי אותות התימהון הזה גם בעיניה היא, וכאילו מתמרמרת: "היא, היא-מניה – חולה?!"

    מאז שהגיעה למשפחתנו הקלוסובאית הגדולה ראינו אותה תמיד כזאת: בת ישראל כשרה, חיוך שקט, בהיר וצחור כמטפחת אשר על ראשה, כולה שקט, בריאות וביטחון. בעבודות קשות ובעבודות-בית, במשוריה ובמחצבה, במטבח ובמחסן, ביחסי חברה – אותה היכולת ואותו הביטחון. פשטות וכוח. בת לגזע היהודי המבורך של העיירה הווהלינאית. גזע עסיסי ומוצק. יתכן שמשהו משֵם העיר (דובנה = אלון) דבק בו.

    הן היו קבוצה שלמה כזאת משם: מניה, איטה, צביה, שיינה, רחל ועוד. היכו שורש מהר ובבטחה. הוסיפו להרגשת בית וחוסן. הרגשנו בהן יסוד נאמן, יציב ומאריך ימים.

    והנה, מניה לא האריכה…

    ומשהו בך מתקומם נגד זה.

    פ.

    יומן ליום השנה, 3.6.1947