מרדכי שולנר

03/01/1912 - 30/09/1986

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ג טבת התרע"ב

תאריך פטירה: כ"ו אלול התשמ"ו

ארץ לידה: פולין

עבודה: פחחיה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

מרדכי שולנר

נולד: 1.1912
נפטר: 30.9.1986

מוטל נולד בכפר ליד העיירה רוקיטנו אשר בפולין. למד ב"חדר" ורכש את השפה העברית על בוריה, עובדה אשר עזרה לו יותר מאוחר בקליטה מהירה ביגור, בחברה ובעבודה.
מלחמת העולם הפגישה אותו עם מאורעות המלחמה, פרידה מהמשפחה, חיי נדודים ומסתור ביערות פולין. התחברותו לקבוצת פרטיזנים מצאה אותו עומד בראש קבוצה אשר היתה פעילה נגד כלי תחבורה של הגרמנים, בפיצוץ כבישים ומסילות רכבת. אל חבורת הפרטיזנים של מוטל הצטרפה רחל, לאחר ששכלה את משפחתה וטיפלה באביה הקשיש, ביער, עד פטירתו. במו ידיה כרתה לו קבר בשלג ופנתה להמשך נדודיה, לחפש קבוצת יהודים פרטיזנים כדי להישרד. מוטל הפך למשענתה עד יומה האחרון.
בעליה בלתי ליגלית באניה "שבתאי ליז'ינסקי" הגיעו לחוף פלמחים, נתפסו ע"י הבריטים ונשלחו לקפריסין. בגלל ידיעתו של מוטל את השפה העברית הציג עצמו כלפי הבריטים כישראלי, ולא כעולה חדש, וכך הקדים את בואם לישראל. ביגור – נולדו בניהם יצחק ועמוס.
מוטל עבד בפחחיה שהפכה אחר כך ללגין, והיה בה מנהל עבודת הייצור. השקיע בעבודה זאת כבכל עבודות אחרות את כל נפשו בחריצות ומסירות אין קץ. בהיותו איש עקרונות ועקשן ללא פשרות, הגיע לפעמים לחילוקי דעות קשים, אשר היקשו על מקום העבודה להנות מכל כישוריו ומסירותו.
הדבר הבולט אצל מוטל היה טוב לבו, הרבה מעבר לתחום המשפחתי, רצון לעזור ולהעניק בלי גבול ולעשות הכל על הצד הטוב ביותר.
מוטל, אדם אשר היה בו צורך מיוחד להקדיש עצמו למשהו, אם לעבודה – בשעות ללא גבול, ואם לרחל בטיפול מסור בשנות מחלתה – התהלך לעיתים בחוסר סיפוק ותסכול מבחינת ניצול יכולתו.
ביתם של רחל ומוטל היה בית שני ומפלט חם לנכדים בשעות של רצון לפרוש מחברת האחים הקטנים.
מסירותו וקנאותו לדבר – ישארו בליבנו כסמל ערכי, וזאת עם ההומור הטוב בו פגש אותנו בשבילי יגור.

יהי זכרו ברוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכר מוטקה שולנר / צפורה ורדי

    באוויר מרטטים קולות של חג.

    הגשם הביא איתו חיים חדשים עם הרגשת המצוקה לגורל הכותנה. כל אחד מאנשי יגור חש את רטט הגורל החבוי בברכה "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". מי יודע מה צפוי לכל אחד מאיתנו בשנה הבאה עלינו.

    והנה עמדנו נבוכים על קברו של מוטקה, אותו אדם צנוע עם החיוך השופע טוב-לב, שאוהב כל-כך את הילדים והחברים. והוא כלל לא היה חולה. היה צמחוני. שמר על עצמו מעודף משקל, והנה דווקא הוא נפל פתאום מהתקף לב.

    חברים רבים אהבו אותו וידעו להעריך את יושרו וצניעותו. לצערי, נדמה לי כי לא דיברתי איתו אף פעם. רק ממרחק מה הסתכלתי כיצד הוא מטפל באשתו החולה… חשתי את האהבה הרבה שהקרין סביבו. טוב-לב ויחס של כבוד שפעו ממנו אל אשתו. כל מאווייו היו להיות בקרבתה ולדאוג לה. לא כל איש יכול לעמוד בכך כלפי גורל אשתו…

    על קברו הייתי שותלת חבצלת לבנה ושושן צחור.

    כך הצטיירה בלבי אהבתו הגדולה לאשתו החולה.

    את רשימתי זו הקדשתי לזכרו, כנר נשמה לטוב-לבו של האדם ואהבתו לזולת.

    צפורה ורדי

    יומן יגור, אוקטובר 1986

  • אין ולא תהיה כפרה

    מודעה על לוח המודעות מזמינה את ציבור החברים המעוניינים להשתתף בדיון פתוח של המזכירות. על סדר היום: הבאת צעירים גרמניים, מקבוצה המכונה "כפרה", שמטרתם לבוא לישראל ולסייע לנזקקים, ובכך לכפר על מעשי אבותיהם וארצם.

    על כך נזעקתי.

    כאחד החברים שסבלו מאימת החיה הנאצית ומעלליה; כאחד שאיבד את משפחתו בידי הצוררים, לא אוכל לכפר כי אין כפרה. מאז שהועלה הנושא תקפוני חלומות ביעותים, והלילות חולפים עלי תוך סיוטי העבר וחששות העתיד.

    האם נכדו של מי שפיקד על הוצאתם להורג של כל בני משפחתי ובני עיירתי ברוקיטנו שבאוקראינה; שורות שורות. גברים, נשים וטף נרצחו על עוונם – יהודים. האם נכדיהם של מי שסייעו בידיו, או כל מי שהיה קשור למזימה להשמיד ולאבד את כל בני עמי, האם אלה יוכלו לקבל מידי שירות?

    האם אוכל להתחכך עם בניו של העם הגרמני, שרדפוני וביקשו את נפשי גם לאחר שאיבדתי את הכל ומילטתי עצמי אל היערות הסובבים את העיירה רובנה?

    האם אוכל להסב בחדר האוכל עם נכדיהם של מרצחים?

    לא. לא בחיי!

    איני מאמין כי זהו הפתרון היחיד האפשרי לעבודה ב"בית אחוה", ובודאי שהפתרון לכך לא יכול להיעשות על חשבון רגשות קשים של חברים רבים שרידי השואה.

    מרדכי שולנר

    יומן יגור, 9.5.1986