מרים צימר
מרים נולדה בדצמבר 1912 בלוצק שבפולין להוריה גניה ויעקב חנה'לס. כשהייתה בת ארבע נהרג אביה, שהיה חייל, במלחמת העולם הראשונה. בגיל שתים עשרה התייתמה מאמה. מאז גודלה על ידי דודיה, שגרו בלוצק ברחוב שהיה שייך לסבה ובו נמצאו כל מוסדות הדת היהודיים. מרים למדה בבית ספר "תרבות" בעיר הולדתה ועברה גם קורס להוראת המתמטיקה, מקצוע שהייתה טובה בו. כנערה התפרנסה ממתן שיעורים פרטיים במקצוע זה. מרים גדלה בסביבה כפרית, אהבה חקלאות והתקבלה להכשרה ב"החלוץ", שם גם הכירה את חייקה קול. ב-1932 עלתה מרים לארץ בעזרת סרטיפיקט שסודר לה כמשתתפת ב"מכביה" הראשונה. לאחר גמר ה"מכביה" לא חזרה לפולין, אלא הגיעה ליגור.
בארץ היא הכירה את אליהו, שהיה חבר בקיבוץ אילת השחר, ואחרי שנישאו עברה המשפחה ליגור. באילת השחר נולדו שני הבנים הגדולים – ארי וענת. בשנת 1946 עברה המשפחה לנהלל. ב-1947 חזרה המשפחה ליגור וכאן נולד ברי, הבן הצעיר. עם הגיעה ליגור עבדה מרים בלול. אחר כך עברה לעבוד בקבוצת הבניין ועבדה בריצוף. הרבה שנים עבדה במתפרה ובמעדניה. בשנים האחרונות עסקה מרים בלווי חולים מטעם המרפאה.
מרים אהבה לראות הצגות תיאטרון ולצאת לטיולים. היא הייתה מעורה בנעשה במשק, וקראה את ה"יומן" עד ימיה האחרונים. מרים הייתה אשה חרוצה והשתדלה לא להפסיד ולו יום עבודה אחד. היא הייתה אמא מסורה וסבתא טובה. הייתה גאה בנכדיה ושמרה איתם על קשר, גם עם הנכדים שמעבר לים. היא זכתה גם לנין.
היו למרים חיים קשים מאוד. למרות זאת, בין הדברים האחרונים שאמרה למשפחתה, היה גם המשפט: "היו לי חיים טובים בקיבוץ".
לפני כשנה גברה מחלתה ובשבת נלקחה מאיתנו.
