משה
באת אל חיי בעת מצוקה ואת סתווי הפכת לאביב מתמשך.
תמיד ראית את חצי הכוס המלאה. הדרך אצה לך לטייל, לראות, ליצור ולבנות. כאילו חשת תקתוקו של שעון הזמן ההולך ואוזל.
באופן טבעי ופשוט השתלבת בחוג המשפחה ובמהרה היית לאחד מאיתנו. הילדים והנכדים ראו בך סבא לכל דבר ואתה אהבת זאת והיית מאושר מכל הישג של ילד קטן כגדול. גם בעת שוכבך בבית-החולים לא שכחת לשאול מה נשמע בבית ומה שלום כולם והאם הכל בסדר. המשפחה היתה שלך ואתה שלה ולא יכולה להיות קרבה עמוקה מזאת.
בכאב ובתפילה ליווינו אותך במחלתך. המון תקווה.
ואתה עודדת והבטחת שתצא מזה ועוד יהיה טוב.
כל-כך הרבה תיכננת לעשות לכשתבריא, ולא היה ספק שאכן כך יהיה.
האופטימיות שלך תחסר לי מאוד. אתגעגע אליך, אל חוכמת החיים שלך, אל תבונת כפיך, אל החיוך הטוב והאוהב, אל האדם שהיית.
תודה על כל שהענקת לנו
נוח בשלום על משכבך איש יקר
נזכרך באהבה לעד.
עליק
