משה טז

עם פטירתו של משה ט"ז שָכַל ארגון מורי הפיסיקה בישראל את אחד מחבריו הפעילים והמסורים ביותר.

משה הצטרף לוועד ארגון מורי הפיסיקה בשנת 1955 והיה חבר בוועד הארצי, בוועד הפועל המצומצם ובוועד סניף חיפה. הוא היה אחד מאלה שהפיחו בארגון רוח חיים, עירנות ופעלתנות למופת…

משה פעל רבות בשטח המכשירים והציוד. הוא השתתף בוועדה רשמית מטעם משרד החינוך אשר עיבדה, בעבודה מאומצת, פירוט מלא של ציוד מעבדתי לבתי-ספר על-יסודיים. הוא השתתף בעיבוד תכניות לימוד בפיסיקה, וכן לקח חלק בפעולות למען הנוער, בהבאתו לבתי הספר הגבוהים ניסויים בתורת האטום. ביקורי בתי-ספר בכור האטומי בנחל שורק היו פרי יוזמתו, ואפשר לומר כי נשא מבצע זה על כתפיו ממש יחידי…

חלקו רב בהפצת שיטת PSSC בארצנו – שיטה חדשה להוראת הפיסיקה שבאה מארצות-הברית ואשר יש בה הרבה חידושים חשובים.

בשנים האחרונות גברה עבודתו של משה ומסירותו היתה ללא גבול… כל מחשבותיו היו נתונות לפיסיקה, באשר ראה בה כלי עצום בבניין המדינה. הוא היה אדם בעל תחושת יעוד וחלוציות בלתי רגילה, עד כלות הנפש. ואין צורך לומר כמה היה מסור להוראתו, לתלמידיו, לנוער בכלל ולקיבוץ…

ז. גולן

יומן ליום השלושים, 12.8.1966

קשה לקפל תקופה של עשרות שנים במילים מעטות מצויות… דמותו של משה ניצבת לפנינו בכל חיוניותה, עירנותה ושפע החיים שבה.

משה היה אדם רב-גוונים. לא בקלות בחר דרכו, לא מעט התלבט, אך כשהחליט – לא היה דבר שיזיזו מהחלטתו. הוא היה איש ישר ושלם עם עצמו, קנאי לדרכו ולהחלטות הכלל, דורש מעצמו ומזולתו. ליגור היה קשור בכל נימי נפשו ובכל הוויתו. ער לכל המתרחש. כמורה לא ידע לאות ועייפות. שאיפתו להקנות דעת לאחרים וללמוד בעצמו היתה רבה מאוד.

בעבודתו כמורה בילה ימים ולילות, ולא פעם היינו רואים כי עיניו נעצמות מעייפות, אך הוא עבד במסירות ובמרץ בלתי רגיל. עדיין זכורה לנו נסיעתו לגרמניה לקנות ציוד למעבדה – כמה עמל ולא נח עד אשר השיג את אשר חפץ. באהבה רבה ובמסירות היה מטפח את המעבדה ומקים תחנה מטאורולוגית, מדריך ומלמד, מוסיף, משפר.

משה, כחבר וידיד, היה איש שיחה נלבב ושופע חוכמה. עדיין זכורים אותם לילות שבהם, אחרי נסיעותיו המייגעות, היה קופץ אלינו. דפיקה בדלת, והריהו יושב בכורסה, השיחה קולחת ושוטפת, משאירה תמיד חביבות ולבביות…

לא נוכל לשכוח את דמותו, שהיתה לנו למופת.

שרה וחיים סגל

יומן ליום השלושים, 12.8.1966

אינני יודע אם נמצא 18 שנים גורליות כאלה לעמנו, לארצנו ולעולם כולו, כשמונה-עשרה שנות חייכם הראשונות.

נולדתם בערב פרוץ מלחמת העולם השניה. בעודכם באִבְּכֶם כבר טעמתם טעמן של אזעקות וריצות למקלטים, ובטרם ידעתם להבחין בין טוב ורע כבר ידעתם על היטלר ועל השמדת עמנו בגולה. בטרם ידעתם קרוא וכתוב כבר השתתפתם במאבק הישוב על עצמאותו וחרותו.

אבל לא רק סבל היה מנת חלקכם. זכיתם גם לעמוד על ערש עצמאותנו. עוד זכור לי אותו ליל 29 בנובמבר, בו רצנו לאחר חצות אליכם, העירונו אתכם משנתכם ובישרנו לכם את בשורת עצמאותנו. ואתם קפצתם ממיטותיכם ורצתם – לא למקלטים, כי אם לחדר האוכל, לרקוד ולשמוח עם כל החברים. ושוב ימי מאבק, ימי מלחמת השחרור, ימי הכרזת המדינה, ושוב ריצה למקלטים. כָּאֵלו כל שנות ילדותכם ונעוריכם התנודדו בין בניין והרס, בין מקלט ושמחה. אבל בדרך אחת זכיתם – היא הדרך העולה קדימה.

– – –

נולדתם עם חנוכת חדר האוכל, ששימש שלב מכריע בהתפתחות המשק, ובהִכנסכם לחברות אנו מגישים לכם נכס חשוב – משק גדול, מפותח ומתקדם, על כל ענפיו השונים והרבים.

אנו מגישים לכם ארץ קטנה אמנם, אבל עצמאית, ההולכת ומתקדמת ומתפתחת. ובלב גאה אנו מלווים אתכם לצה"ל – דבר שדורות רבים, וגם אנו הוריכם לא זכינו לו. באותה גאווה אנו מכניסים אתכם בתור חברים לקיבוץ המאוחד, שיָדע להתגבר על קשייו הרבים והשונים ולצאת למרחב. ובאותה גאווה בלב אנו מקבלים אתכם כשותפים מלאים למשקנו – לא למקומות של עבודה שכירה, אלא למשק פועלים עצמאי, שיחד איתנו תנהלו אותו בלי בעלים זרים.

התדעו להעריך את הנכס שאנו מפקידים בידיכם? התדעו להמשיך בפיתוח המשק ולא להתפתות ליצרים שונים האורבים לכם בדרך? התדעו להעלות את עבודתכם לרמה נאותה, ששתים-עשרה שנות לימודים נתנו לכם בסיס לכך?

המשק הזה שאתם נכנסים אליו כחברים זקוק לכם, לעבודתכם, למוחותיכם ולידיעותיכם, שרק שמץ מהן רכשתם לכם בבית הספר, ואת היתר עליכם ללמוד מתוך העבודה והחיים.

בִּרכתי לכם ולנו: נהיה יחד שותפים נאמנים למשק. נפתח אותו על-ידי עבודה ולימוד והשקעת כל כוחנו בו.

נהיה שותפים נאמנים למשפחתנו הגדולה, לקיבוץ. נדע לשמור על ערכיו בלי סטיות. נדע להקדיש את מאמצינו לפיתוחו, גידולו והרחבתו…

נהיה בנים נאמנים למולדתנו. נדע כל אחד לעמוד במקומו הנכון בכל רגע, ולהתקדם כיאה לאיש קיבוץ נאמן למולדתו.

נהיה שותפים נאמנים לעמנו על כל תפוצותיו. נראה בכל יהודי עולה אח ונקבלהו בזרועות פתוחות, ונדע לעמוד יחד בחזית של קליטת אחים אלה.

נראה את עצמנו שותפים לפרולטריון העולמי. אל תתערער אמונתנו בסוציאליזם, למרות ערעורים וסטיות. תחיה בנו האמונה בפועֵל, שענייניו תמיד צודקים, ונאמין בכל לבנו שהסוציאליזם יביא את הגאולה לעולם וגם לנו, ואף על פי שיתמהמה – נחכה לו בכל יום שיבוא.

מ.ט.

ליום כניסת בתו לחברות

ניסן, תשי"ז

אחת התכונות שבהן ניחן משה ז"ל היתה ה ח י ו נ י ו ת. היה מלא וגדוש רעיונות ועשיות, שאין ההגיון הפשוט כאילו סובלם. על רקע זה רבו איתו הויכוחים, ולפעמים אף חילוקי הדעות – אך לאחר כל זאת עמדתָ תמֵהָ לעתים בפני הדינמיקה וכוח העמידה שידע לגלות ולרוב יצא מנצח. הבלתי אפשרי הפך לאפשרי, או בלשון ימינו – לסביר.

באותו כוח עמד גם נגד המחלות שפקדו את גופו בשנים האחרונות. לעתים רחוקות ביותר נכנע לפקודות הרופאים, וככל שהיה יכול לקצר את מעמדו כחולה "רתוק למיטה", עשה זאת…

צדיק ותמים-דרך היה משה ז"ל. כל מה שעשה למען העניין עשה וללא צל של טובת-הנאה, ואם גרם פה ושם אי-נעימות כלשהי לחבר בעבודה – הרי היה זה בשגגה וללא שמץ של זלזול כלפי ידידיו ותלמידיו, כי על כן אדם ישר היה ודרישותיו היו צנועות מהזולת ורבות מעצמו.

– – –

על פי חינוכו – היתה לו נטיה לעשות בציבור ולמשוך בעול החיים והעשייה הציבורית. אנו זוכרים את משה כחבר בוועדות ובמסגרות שונות של חיינו בימות שלום ובעִתות מלחמה, ודווקא בשטח זה לא אהב להסתגר בפינתו. בחיים הציבוריים ידע להילחם על דעותיו ולא סבל כל עיוות, או מה שנראה היה לו כעיוות. מעטים השטחים בחיינו שמשה לא היה מעורה בהם. בכל מקום היה היוזם וראשון העושים, כי צמא-פעולה היה והאמין שדווקא באורח חיינו אפשר להביא לידי ביטוי את האדם ואת הכמיהה הטבעית שלו לצדק ולשוויון…

הלוואי ורוח העשייה והאופטימיות האנושית שלו ילוו את דרכנו ומעשינו שנים רבות.

תהיה זו המצבה הנאמנה ביותר לזכרו.

יצחק פרליס

יומן ליום השלושים, 12.8.1966