משה קמר
משה (מוישל'ה) נולד ב-5.5.36 בעיירה רוזוודוב בגליציה שבפולין לחיה ומנדל קמר, אח צעיר לאחותו לאה ואח תאום לטובה (גיצ'ו).
חיי המשפחה התנהלו בנעימים. האב עסק במסחר והאם והסבתא שגרה איתם ניהלו בביתם חנות מכולת.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגיעו הגרמנים לעיירה, גורשו היהודים לחלק הרוסי של פולין. משה ובני משפחתו הפכו לפליטים ונדדו בדרכים מסוכנות ובתנאים קשים דרך לבוב, סיביר, הרי אורל ועוד.
בתחילת הדרך נפטרה הסבתא. כששהו בטשקנט פרצה שם מגיפת הטיפוס . משה ובני משפחתו חלו ובהמשך נפטרו בזה אחר זה הוריו ואחותו התאומה. משה בן ה-5 נשאר בחסות לאה בת ה-13 שדאגה לו כמו אם לבנה. כשחלתה לאה ואושפזה הוכנס משה לבית יתומים קתולי שנוהל בידי נזירות. בזיכרונותיו הוא סיפר שיום יום היה הולך ברגל לבית החולים ומביא לה אוכל מבית היתומים.
ב-1942 הותרה יציאתם של חיילים ופליטים פולנים לטהרן. במסגרת זו עברו לטהרן גם משה ולאה אחותו. בטהרן התגבש מחנה יתומים יהודי בניהול הסוכנות היהודית ובהמשך עלו לארץ במסגרת "ילדי טהרן". הדרך לארץ הייתה ארוכה ורבת טלטלות וסכנות.
לאחר שהות קצרה בכפר הנוער הדתי הגיע משה בעקבות אחותו לקיבוץ יגור ונקלט בגן הילדים. משה הקטן אומץ באהבה ובמסירות בידי גניה ואברהם ביאליסטוצקי. כשהחליטו לעזוב את יגור, משה התעקש להישאר ואומץ על ידי מוניה ומשה פורציה האוהבים והמסורים והיה חלק ממשפחתם.
עם סיום בית הספר התגייס כלוחם לגולני ובמהלך שנות שירותו נטל חלק במלחמות ישראל.
לאחר שחרורו מהצבא השתלב בחיי יגור. עבד ברפת ובלגין ונטל חלק פעיל בחיי החברה והתרבות בקיבוץ. בלט באהבתו הרבה לריקוד.
בשנת 1969 התחתן עם בתיה ונולדו עמרי, נעה, הגר, נעמה ואלה. משה היה איש משפחה מסור וחם. למרות ילדותו הקשה בצל המלחמה משה היה בעל שמחת חיים ואהבה. משה ידע ליהנות מצליל, משיחה טובה, ממשחק ברידג'. אהב לטייל ולחוות חוויות ועם רותי חברתו, לאחר גירושיו, נהג לטייל ברחבי הארץ והעולם.
משה היה חולה מספר שנים במחלת הסכרת בעקבותיה איבד את מאור עיניו אך לא את מאור פניו. בשנה האחרונה התגברה מחלתו ומשה עבר לגור בבית אחווה.
לפני שלושה שבועות משה נכנס לבית החולים ושם הסתיימו חייו כשבני משפחתו לצידו.
משה נפטר והוא בן 78. הניח אחריו 5 ילדים ונכדים אוהבים.
