נמרוד שמשי

27/06/1938 - 28/06/2018

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ח סיון התרצ"ח

תאריך פטירה: ט"ו תמוז התשע"ח

ארץ לידה: ישראל

שליחות תנועתית: תק"מ

מחזור / חברות נוער: יא

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: נעמי שמשי

אחים ואחיות: אמנון שמשי, תמר שמשי

נמרוד שמשי

נמרוד נולד בשנת 1938 לשושנה ובן-ציון שימשי בקיבוץ יגור.
גדל והתחנך בבית הספר ביגור, הצטיין בספורט והתחרה בכדורסל ובריצות ארוכות.
בשנת 56' התגייס לסיירת הצנחנים, נפצע פעמיים ועל אף פציעת יד חמורה סיים את קורס הקצינים.
לאחר שחרורו מצהל, חזר לקיבוץ כאחראי על הנוער, יצא לשנת שירות כמזכיר יד-חנה.

בשנת 67' נישא לנעמי ויחד הביאו לעולם את ילדיהם: אסף, גיורא, שלומית, אבנר, יונתן ויואב.
עבד בלגין במשרד המכירות, בייצור ובבקרת הטיב ומילא מספר תפקידים בקיבוץ בהם ריכוז הבניין, ריכוז האולפן וכמזכיר הקיבוץ. לאחר מכן גוייס גם לתפקיד אחראי על קליטה בתק"מ.

עם פרישתו לגימלאות התאפשר לנמרוד להיות סבא במשרה מלאה לכל נכדיו, ביגור ומחוצה לה. סבא שאוסף נכדים מהגן, מסיע, מטייל, שומר ומלמד וגם מסתקרן יחד איתם כמגלה דרכם שוב את העולם.

נמרוד היה איש של נתינה ואהבת הזולת. אוזן קשבת ולב אוהב ומסור למשפחתו ולכל מכריו. אהב לסייע ולתרום מזמנו וממרצו היכן שרק התאפשר. בצנעה ובשקט. עם הרבה הומור. תמיד מכיר תודה, תמיד מאפשר, מכיל מלמד ולומד מכל אדם.
נמרוד אהב את החיים ונלחם על כל שניה ראויה מהם. אהב מאוד והכיר מוסיקה קלאסית, טיולים בארץ ובעולם, אהב תמיד ללמוד, לטעום ולנסות.

בחודשים האחרונים עבר מספר ניתוחים מורכבים מהם התאושש שוב ושוב, תוך מאבק ואמונה מלאה בכח הרצון ואהבת החיים שלו, תוך ליווי צמוד ואוהב של כל משפחתו.

שלשום, בדיוק ביום הולדתו ה-80, לאחר קונצרט פרטי שנערך ליד מיטתו, הלך מאיתנו בשנתו.
נמרוד שלנו, איש משפחה חם ואוהב. איש של לב ענק. כך נזכור אותך באהבה עד אין קץ.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תפילה לשבת

    תפילה לשבת

    בואי שבת

    רדי אלינו מלמעלה

    ואנחנו נבוא לקראתך.

    ניפגש בדרך ונתפייס,

    ומפני שאין זו חובה אלא זכות

    ולמרות שהורדנו אותך

    מכס המלכות,

    בואי אלינו

    ונבוא אליך –

    כי את לנו האחת והיחידה

    כמו בת יחידה

    וכמו אם.

    האפשר שתביני אותנו?

    נכתב ע"י נמרוד

    יומן יגור, 8.6.2007

  • איך לעגל את הריבוע

    איך לעגל את הריבוע – שלא יהפוך דבר קבוע?

    לקראת בחירת מזכירות חדשה

    נרשה לעצמנו לבקש בקשה:

    שתהיה חזקה ואמיצה כאשר מדובר באחרים, אך לא בנו,

    ושיהיה לה מצפן לנווט בו את שאר החברים, אך לא אותנו.

    כי אנחנו בכל זאת שונים ואנחנו בסדר,

    אלא שהבעיה היא תמיד עם כל היתר.

    לכן אנו רוצים בכזו מזכירות

    שנוכל לאחל לה במלוא הבהירות:

    שתהיה מסודרת, מדויקת ומאורגנת – כדי שנוכל לחיות כהלכה,

    אבל גם מבולגנת, מפוזרת ומבולבלת – כדי שנוכל לחיות ברווחה.

    שתהיה עקרונית, מצפונית וקישחת,

    אבל גם גמישה, מבינה וסולחת.

    שתדע להטיל מרות, אך תאפשר לחבר לסרב,

    ושלא תחשוש תמיד שקיצו של הקיבוץ קרב.

    שתסכים לשלוח את כולנו ללימודים,

    אך לא תאפשר למטפלות לפזר את הילדים.

    שתפטור אותנו מנגע העבודה השכירה ומכת המתנדבים,

    אך תבטיח לנו עליה ברמת החיים ותנופת פיתוח בענפים.

    שתכפה על האקונומיה תקציב של רזון

    אך תאפשר לנו לספק גם החוצה מזון.

    שתדאג לכונן ועדות בעלות כושר פעולה

    אך תשאיר לבסוף את כל ההכרעות רק אצלה.

    שתמסור תמיד לציבור את כל המידע

    כך שלבסוף ממילא שום דבר לא נדע.

    בקיצור, אין לך מזכיר שלא ייגע את מוחו

    כיצד להחליט ולפעול בדרכים שלרוב הן דבר והיפוכו.

    אך כיוון שלכל סוף ישנה התחלה

    נשאיר את הכל עם סימן שאלה.

    ואם מישהו מאמין שיוכל ליישר את הקו העקום –

    ש י ק ו ם !

    (הדברים נכתבו ע"י נמרוד בשנת 1972, בעת חילופי מזכירויות,

    אך יתכן שגם היום אין כאן הרבה טעויות)

  • ראיון השבוע עם נמרוד שמשי

    לשאלת דור הבנים

    ש: האם אתה מסכים לטענה הנשמעת לא פעם, שהבנים הכזיבו?

    ת: אין צורך לעשות הכללות או להעמיד דור מול דור – מי איכזב יותר ומי פחות. שום דור אינו יכול לשפוט את השני. יש וותיקים שאכזבנו אותם מפני שציפו מאיתנו שנהיה דומים להם, ונוכחו לדעת כי אנחנו שונים מהם… לא כל-כך אכפת לי איך רואים אותנו הוותיקים. אכפת לי יותר כיצד רואים אנו את עצמנו, והאם שלמים אנו עם דרכנו. הוותיקים חייבים לדעת כי אנו רואים אותם כפי שהם היום ולא כפי שהיו לפני 30 שנה. מילתם האחרונה היא המילה הראשונה שלנו, ובאותה רוח שהם מסכמים תקופה – אנחנו מתחילים בה.

    ש: מה לדעתך הסיבה שכיום, יותר מתמיד, קשה למצוא אנשים לתפקידים?

    ת: יש פחד ורתיעה, אך אפשר להתגבר על כך. הדור הוותיק שגה שגיאה חמורה בכך שלא מצא דרך להרחיב את מעגל הפעילים, והשאיר ע"י כך מאות חברים בהרגשה שהעגלה תמצא את הדרך בלעדיהם. יש לי חשש שהבנים עדיין לא למדו משגיאה זו. צריך להרחיב את המעגל מיד – לפני שהבנים מזדקנים. בכל ענפי המשק חלה התפתחות טכנולוגית וכלכלית עצומה. אי אפשר היום למלא תפקידים בצורה חובבנית. בעלי התפקידים צריכים לעבור הכשרה משקית וגם חברתית… צריך לתכנן מראש ולא לחיות מהיד אל הפה…

    ש: הרבה צעירים שחוזרים הביתה אחרי הצבא טוענים שאין להם הרגשת בית.

    ת: הרגשת בית לא יגישו לאף אחד על מגש. צריך לבחור בקביעות בן צעיר כחבר במזכירות. לא טוב שהמזכירות מורכבת מבני 35 ומעלה בלי נציגות לשכבה הצעירה יותר. להשתדל לתת לבנים החוזרים לבחור את מקום עבודתם. זהו תנאי להיקלטות ולהתערות במשק… על המזכירות למצוא דרך לפגישות קבועות עם הדור הצעיר. זה חשוב לבנים ולמזכירות כאחד.

    ש: מה לדעתך צריך להיות הקו המנחה את המוסדות לגבי צעירים הרוצים להמשיך בהשכלה גבוהה שאינה חופפת את צרכי המשק, ובכל זאת להישאר חברי קיבוץ?

    ת: צריך לנסות להגיע לתיאום. הרבה פעמים נוכחנו שאפשר להגיע לחפיפה בין הרצון לצרכים, אך אם לא נצליח לשכנע בן כזה – אני בעד לתת לו חופש. ייצא ויעבוד, יקיים את עצמו, יממן את לימודיו ונקווה שיחזור הביתה. יידע הבן שהדלת פתוחה לפניו…

    ש: מה לדעתך הבעיות "הבוערות" היום במשק?

    ת: יש בעיה המעסיקה אותי יותר מכל – שאלת המרות. לעומתה כל השאר הן שאלות משניות בלבד. אני חושב כי על המרות תקום (או תיפול) כל חברתנו. אין להשלים עם כל-כך הרבה תופעות של אי קבלת מרות. היום אנחנו מאבדים עקרון כדי לשמור על חבר, ומחר נאבד חבר כדי לשמור על עקרון, ומחרתיים נאבד חבר מפני שאיבדנו קודם את העקרון. עניין המרות תובע הליכה עד הסוף. פשרות יוצרות איפה ואיפה. וויתור מוכיח על חולשה. אין זכויות ללא חובות, ואני מציע לקצץ בזכויותיו של כל מי שחושב שמותר לו מה שאסור לאחרים…

    ראיין: נחום אבני

    יומן יגור, 18.2.1966

  • אבא אהוב / שלומית

    אבא אהוב,

    זכות גדולה נפלה בחלקי להיות בתך.

    כבר כילדה הרגשתי שזכיתי באבא מיוחד, תחושה שהתעצמה עם השנים.

    תודה לך אבא על שלימדת אותי מהי אהבה ללא תנאי.

    "חינוך על ידי דוגמה אישית", אמרת וגם קיימת.

    תודה לך על הסקרנות, על החוכמה, על ההומור, על הצניעות, על ההקשבה, על הסבלנות והסובלנות, על הרגישות, על טוב בלב ועל הנתינה האינסופית.

    תודה לך על שתמיד היית שם בשבילי; אוהב, מפרגן, גאה, תומך ומכיל.

    תודה על שהיית סבא נפלא.

    אבא יקר שלי, היית איש יפה מבחוץ ומבפנים, אוהב אדם ואוהב את החיים…

    אבא יקר, היית איש שכולו לב ענק…

  • אבא / אבנר

    – – –

    אבא, היית איש נדיר. מאיר פנים. כל-כך ערכי, כל-כך מוערך, כל-כך חכם, כל-כך בנאדם.

    אף פעם לא רצית להטריח אף אחד עבורך. היית חבר קרוב ויקר לחבריך הרבים. נמרוד במלעיל. דמות רבת פעלים.

    והכל ארוז ומקופל בתוך צניעות חסרת גבולות.

    כמעט שלא סיפרת על הישגיך והצלחותיך כספורטאי מצטיין, על הימים שהיית לוחם וגם קצין בסיירת הצנחנים, על הפציעות הקשות בצבא. לעתים רחוקות הזכרת לנו שגם היית מזכיר הקיבוץ ועוד כמה וכמה תפקידים, אבל אתה בצניעותך תמיד העדפת שנדבר על נושאים אחרים. איש שיחה נדיר. ידעת להקשיב לכל אחד וכמעט כל אחד אהב להקשיב לך. תמיד על הקרקע. תמיד בגובה העיניים. היתה בך פשטות מיוחדת. היית פשוט מיוחד. בתמונותיך הישנות אי אפשר שלא לראות שהיית גם איש יפה תואר.

    מעטים יודעים שגם אהבת לבשל ולכתוב ולנגן, ואפילו לשיר לאורך שנותיך היפות. סחפת את כולנו לאהוב את אהבותיך. אהבת כל-כך את הכרמל… אהבת סרטי טבע עם נופים ועם חיות. אהבת גם ספרים, היית איש של מילים ואיש של מעשים. נסעת עד לקצה הזמן לשמוע קונצרטים מרגשים. אהבת את הגששים ואת התרנגולים ואת אלברשטיין ואיינשטיין ונגנים וספורטאים.

    סיפור חייך היה חלק בלתי נפרד מסיפור המדינה ומסיפורו של הקיבוץ בו נולדת ובו גדלת וגידלת, יחד עם אמא, את כולנו…

    בדיוק בגיל 80 נפרדת מאיתנו בשנתך.

    אוהב אותך לעד,

    בנך אבנר