נתן טיגר

הדוד איטשה-מאיר, אביו של נתן, היה יהודי תלמיד חכם, איש ירא-שמיים ושומר מצוות בקפדנות, מחסידי גֶר הנלהבים. הסבא של נתן, ר' שמואל, אביו של הדוד, היה אף הוא תלמיד חכם, ממקורבי שעיה'לה מקוטנה, דמות ידועה בין רבני פולין.

תחילה גרה המשפחה בכפר, בחַוָה בלֶנֶק, וכעבור זמן עברה לקוטנה. פרנסתו של הדוד היתה על תוצרת חלב. הפרנסה היתה בצמצום. את רוב זמנו היה הדוד מבלה בבית המדרש ועול הפרנסה היה מוטל בעיקר על שכם אמו של נתן.

שלושה בנים ושלוש בנות היו במשפחה. הדוד התאמץ לתת לכולם חינוך מסורתי, אולם לא רוה נחת מילדיו. הבן הבכור הצטרף ל"בונד" ותפס במרוצת הזמן מעמד נכבד בקוטנה, אולם בהיוודע הדבר לדוד הוא קרע קריעה, כמקובל באבל לאחר מת; אחת הבנות עסקה בהוראה, השניה היתה תופרת, ובת אחת הצטרפה לתנועה הקומוניסטית… רק הבן הצעיר שמר על המנהגים של בית אדוק, אם כי ידענו כי אף הוא הציץ ונפגע.

נתן היה בילדותו נער עליז, אהב חברת ילדים והיה תמיד בבחינת "מנהיג" אצל בני גילו; היה שקדן, בעל מוח חריף ושיעשע את לב אביו כי בקרוב יהיה רב בישראל.

אולם ביום בהיר אחד, זוכר אני היטב את הרגע, הופיע נתן בבית כשפיאותיו הארוכות גזוזות… היחסים בין נתן והאב התחדדו ונתן עזב את בית הוריו. הוא התמסר כולו לפעולה בקרב הנוער הציוני, והתפרנס ממתן שיעורים.

נתן לא נשאר זמן רב בקוטנה… הוא עבר לוורשה, חי בתנאים קשים מאוד אצל חבר, מתפרנס בקושי, ממשיך בלימודים, ואחר-כך נכנס ראשו ורובו לפעולה ציבורית… היחסים בינו ובין האב לא באו על תיקונם. הוא היה קשור מאוד לאם ולאחות שפעלה בתנועה הקומוניסטית.

חודשים רבים לאחר עלייתו לא ידעה המשפחה על כך, וכשנתקבל המכתב הראשון, בו כתב כי הוא שמח בחלקו וחי חיים חופשיים בקיבוץ – לא רצה האב לקחת את המכתב ביד וקרע קריעה…

נפגשנו איתו בארץ, בני דודים, שרידי המשפחה, לאחר שנים רבות של תלאות וסבל במחנות ריכוז ונדודים בארצות… מפינו נודעו לו הפרטים על השמדת כל משפחתו – ההורים, שני אחיו ושלוש אחיותיו; הוא היה מדוכא מאוד, חזר ושאל פרטים על כל אחד…

על עצמו לא הִרבה לדבר. אף פעם לא היה מתאונן, אבל הרגשנו כי משהו מעיק עליו ואיזה סוד חיים אישיים אופף אותו…

אהב לשוחח בנחת, להסביר דברים, להתווכח בשקט. אולם כשהיו פוגעים במשהו בקיבוץ – היה מיד קופץ ממקומו, כולו מתרתח… ובהתרגשות רבה היה מתחיל להוכיח את היתרונות של החיים בקיבוץ על החיים בעיר, ולהסביר את ערכו של הקיבוץ בבניין הארץ. כשהיו באים מכרים לביתנו היינו מזהירים אותם לבל יתווכחו איתו על הקיבוץ, כי פשוט חששנו לבריאותו.

הוא היה מתפאר בכל דבר קטן בקיבוץ; היה מדבר על לב הילדים שיילכו לקיבוץ… היה קנאי לגבי אורח החיים בקיבוץ…

בשבועות האחרונים לחייו הוא השתדל בכל כוחותיו להסתיר מאיתנו את מכאוביו. אמר: "טיפול כפי שאני מקבל בקיבוץ – אף בן אדם בעולם אינו מסוגל לתתו"…

הסתלק מאיתנו פאר המשפחה!

משפחת ז'ולנה, נוביק וטיגר

חוברת ליום ה-30, אוגוסט 1960

לקראת יום השנה לפטירתו של חברנו טיגר, גמרנו את ההכנות לסידור ספריו. מיינו את הספרים לפי מקצועות וייחדנו להם פינה בספריה, שתנציח את שמו של טיגר.

העזבון מכיל כ-400 ספר, מזה 12 כרכים של "האנציקלופדיה העברית", 3 כרכי "האנציקלופדיה המקראית", והיתר ספרים במדעי היהדות, חינוך, כלכלה, ספרות והיסטוריה; מעט ספרים בספרות יפה וכ-20 ספר בשפה האידית.

מעתה עומדים הספרים לרשות החברים, ורוחו של טיגר ודאי תשבע-נחת אם רבים ישתמשו בהם וישאבו מהם דעת.

בביצוע סידור הספרים נתנו את חלקם: אליהו ר' ואהרון ר'. אליהו דאג להעברתם לספריה ולחיטויים, וטרח בהזמנת שלט למען הפינה. אהרון התנדב לרשום את הספרים בספר האינבנטר.

הספריה

[יומן יגור, 21.7.1961]

איש הוגה ומשכיל, נואם מחונן, בעל אינטליגנציה וכושר אינטלקטואלי – נמנה נתן טיגר בין הבולטים בקרב פעילי המחנה הציוני-סוציאליסטי ומפלגת פועלי-ציון צ.ס. בפולין.

יליד קוטנה, בן למשפחה אדוקה מאוד מחסידי גור. חניך ישיבה, בעל מוח חריף ונחשב לעילוי – נתפס טיגר לרעיון הציוני, ושם לאַל את תקוות אביו כי נועד להיות רב וגדול בישראל.

לבוש עדיין קפוטה, כובע יהודי ועטור פאות ארוכות, הוא מצטרף לאגודת הנוער הציוני שנוסדה בקוטנה בשנת 1914, בשם "אגודת בני ציון הקטנים", ותוך זמן קצר נהיה למנהיג הרוחני של הנוער בעירו ובערי הסביבה.

פעילותו הציבורית בפולין בשנות 1920-1930 ועד עלייתו לארץ-ישראל ב-1932, רבת גוונים היא, עשירת מעש ורצופה מאבקים בתנאי עבודה וחיים קשים: מורה ומחנך בבתי-ספר… מרצה בנושאים אקטואליים וספרותיים; עושה בשליחות המפלגה בשטחים שונים, מזכיר המפלגה ועורך העיתונות שלה. אולם עיקר כוחו של טיגר בויכוח הרעיוני. הוא היה איש ה ד י ס ק ו ס י ה במובן הנעלה והרחב של המושג.

– – –

נתן טיגר התייחס לוויכוח כאל נשק שיש לשכללו, לחדשו מדי פעם, להשחיזו, כדי להשתמש בו ביעילות ולכוונו למקום התורפה של המתנגד. חדור אמונה בצדקת הדרך שלנו… בן-בית בשאלות האקטואליות בחיי המוני-העם, מכיר את הפסיכולוגיה של השכבות השונות בעם – היה טיגר משנס מותניו וזונק לזירת הקרב בכל הטמפרמנט הסוער שלו. הוא היה בין הנואמים המבוקשים ביותר, בעיקר במלחמת בחירות; הוא ידע להתמודד עם טובי הנואמים של המפלגות היריבות; הופעתו באסיפות היתה מעוררת תמיד עניין, מתיחות במחנה היריב והגברת הביטחון בקרב חברי המפלגה, שהיו מכריזים: "דֶער טיגר איז גֶעקוּמֶען", כלומר "היזהר – בא הנמר!"

– – –

עם עלייתו ארצה – נ ד ם ק ו ל ו. אמנם היה משתתף בכינוסים ובוועידות, ולפרקים התגייס לפעולות שונות – אך מי שהכיר את טיגר מ"הימים ההם", את הטמפרמנט הסוער שלו, את עֵרוּתוֹ הציבורית והיקף פעילותו – הבחין כי שוב אין זה אותו האיש. איזו עצבות וליאות נתלוו לכל מעשיו… לא ניכר מקומו בחיים הציבוריים בארץ…

– – –

את רוב שנותיו בארץ הקדיש להוראה. היה בעל ידיעות רחבות ומעמיקות במדעי החברה, בהיסטוריה ובספרות. שימש מורה בבתי-ספר תיכוניים ובשנים האחרונות בסמינרים למורים – ב"אורנים", בסמינר למורים וגננות בחיפה ובסמינר של צה"ל. היה מקובל כמורה בעל גישה מקורית, עצמאית, ורבים נהנו מהרצאותיו…

א. ברדיצ'בסקי

בחוברת ליום ה-30

אוגוסט, 1960

במשך שלוש שנים שמעתי תורה מפיו על המקורות ועל רב-צדדיותה של התנועה. מכל שיעור, נושא הומניסטי ותקופה, בלטה המגמה להראות את הקשרים המובילים אל פתרון הבעיה המרכזית שהעסיקה את חייו – פתרון השאלה היהודית.

היה "בעל רכוש" גדול של אמונה. פִּקחות ריאליסטית הגובלת כאילו בציניות כלשהי, החיה בצמוד לאמונה גדולה ששאבה כוחה מההיקף המחשבתי הרחב מאוד, כמעט בלתי מצוי.

דמות מקורית ועקשנית בדעות ובמסקנות, וחסרת גמישות בחיי מעשה. ראה בפשרות בחיי החברה את סילוף הטוב והיוצר שבאדם. מכאן לא קשה להבין את קשייו בחיים ואת המכשולים הטמונים לאורך כל שנות עבודתו בהוראה.

חי בודד ללא בדידות. לאחר חודשים ארוכים של ניתוק מהחברה אפשר היה לשער שהנה פגש בבדידות ומי ישער גודל יאושו. אלא שהאמת היתה אחרת. גם אז הרגיש פחות בדידות מאנשים רבים שאינם חיים לבד וחולי אינו מנתק אותם מהסביבה. היה בתוכו עולם ומלואו, מלא תוכן וחוויות ובעיות דורשות פתרון.

שני עולמות דרו בקרבו בשכנות והתמזגו מזיגה נפלאה – האמונה הגדולה היהודית והתנועתית, שנתנה לו את השלֵמות והצילה אותו מבדידות, מצד אחד. ולעומתה – ראיה מפוכחת של מוח יוצר ותוסס. הֵבִין מוקדם מאוד את המשבר המשוער שיעבור על הדור השני בקיבוץ, ומשום שהבין ללבם של צעירים הִרבה להתחבט בבעיה ולחפש את שורשיה.

– – –

משום שהבין היטב את השינויים שחלו בהבנה ובמושגים, ידע להעריך נכונה את החשיבות הגדולה של כל מילה הנקלטת מדבריו, למרות המילים הרבות שלא היה להן שומע. לכן מצא סיפוק בעבודתו כמורה, וכל שיעור שלו היה בעיניו מילוי חובה גדולה ומקור של טעם לחייו.

נעמי ס.

בחוברת ליום ה-30

אוגוסט 1960