עדה פלוט
נולדה ב-11.5.1914 בכפר ליד עיר בשם שָבֵל בליטא. מכאן שם משפחתה שֶבָלוביץ. שמה היה בליטא – עטל. היו לה 2 אחיות בוגרות ממנה – חנה ושינדל ואח צעיר – ראובן.
למדה בבית ספר יהודי. סיימה בתוצאות טובות מאד. בבית הספר דיברו רק עברית וזו הסיבה שכשעלתה ארצה בשנת 1934 והגיעה ליגור התפלאו כיצד היא מדברת עברית כל כך טוב. בנעוריה אהבה לשיר והרבתה לרקוד.
לאביה קראו יהודה שבלוביץ ולאמה – פרל ברמן. אביה עבד בתחנת קמח של המשפחה שהייתה בכפר קטן. אמה הייתה בבית.
יום אחד הלך אביה עם עדר פרות לרעות את הפרות באחו שבקרבת העיר. פרה אחת עברה את הגבול לשטח של אחוזה השייכת לפריץ (בעל אחוזה עשיר) ובעקבות זאת הם רצחו אותו. הסיבה העיקרית לרצח – אנטישמיות. לאחר הרצח עברה האמא עם ילדיה לעיר שָבֶל לבית אחותה, שהייתה ממשפחת רבנים.
מכל ליטא שלחו תלמידים ללמוד בשבל כי היא נחשבה עיר עם רמת לימודים גבוהה מאד. בשבל היה בית הספר הכי גבוה בליטא.
משפחת האחות של אמא של סבתא עדה הייתה עשירה ובעלת נכסים, עזרה להם בחייהם ונתנה להם דירה בבית דירות שהיה שייך להם. כל שנה המשפחה הייתה עולה לקברו של הגאון מוילנה עם סוס ועגלה. סבתא שאלה את אמה למה הם עושים זאת ואמה אמרה שהרבה אנשים עולים לקברו בגלל מי שהוא אבל הם עולים בגלל שהוא קרוב משפחתם.
סבתא עדה הייתה בליטא בתנועת נוער "החלוץ", בעזרתם יצאה לעבודה בבית חרושת לחוטים. סבתא עדה עלתה עם קבוצה מתנועת הנוער לישראל. כל אחיה ואמה נשארו שם ונספו בשואה.
אביה של סבתא עדה – יהודה, היה נשוי פעם ראשונה ונולדו לו 3 בנים. 2 בנים הגיעו לאוסטרליה לאחר תלאות מרובות. הבן השלישי נעלם. ל-2 הבנים נולדו ילדים שחיים עד היום באוסטרליה. סבתא עדה מעולם לא הזכירה אותם ולמעשה שכחה אותם. לאחרונה, באמצעות דפי עד של יד-ושם נוצר קשר בין אשתו של אחד מהילדים של אחיה של סבתא לבין סבא יהודה. הם רצו לברר האם עטל שבלוביץ שנולדה ב-1914 עדיין חיה ואם זו זאת שמופיעה בדפי העד שביד-ושם. לאחר שהתברר שזאת היא, הם יצרו קשר עם המשפחה ואפילו אחד מבני המשפחה נפגש איתם באוסטרליה. בכוונתם להגיע לביקור בארץ.
