עוזי חגי

משה (עוזי) חגי

עוזי נולד בשם משה בשנת 1932 בעיר אירביל, שבצפון עיראק. ילד רביעי, מתוך שנים עשר, להוריו מיכאל ובילביל. את הכינוי עוזי קיבל כשהצטרף למחתרת הציונית. הקהילה היהודית באירביל, הייתה ציונית וחמה. עוזי היה פעיל מאוד בתנועה, ובגיל 13 כבר היה מדריך ותכנן את עלייתו ארצה. בניסיון הראשון לעלייה נתפס וישב בכלא המקומי. בניסיון השני הצליח לברוח בדרך לא דרך, ברגל, עד לפרס, ומטהרן בטיסה לישראל. הראשון מכל בני משפחתו. בעיראק כונתה המשפחה "חאג'י", על שם השותף המוסלמי הדתי שהיה חאג'. בארץ, עברת עוזי את השם לחגי, ובעקבותיו עשתה כך המשפחה כולה.

בישראל היה עוזי חלק מקבוצה של 30 איש שעלתה מעיראק. הקבוצה הגיעה לתקופת הכשרה ביגור, כאן גם פגש את שולה (שולמית) נהרי, לימים אשתו, שהייתה המדריכה שלו לשירה וריקודים. לאחר שירות עם הקבוצה בנח"ל, עבר, עוזי, להתגורר בקיבוץ בארי, שם היה חבר קיבוץ במשך שנתיים.

הזוגיות בין שולה ועוזי המשיכה אחרי ששולה שלחה לו תמונה שמאחוריה כתוב "בצל כנפי אהבתיך". הם התחתנו בחדר האוכל ביגור, בחתונה משותפת, שכללה הצגה של חברי הקיבוץ והופעה של להקת פיקוד מרכז.

את ביתם הקימו שולה ועוזי ביגור. עוזי התחיל לעבוד בענפים השונים בקיבוץ, בחקלאות ובשדה. לאחר לימודי הנדסת ייצור, השתלב בעבודה ב"לגין", שם עבד עד לפני מספר שנים, עת יציאתו לגמלאות. עוזי אהב מאוד את העבודה בלגין. הוא היה שותף בבניית מערכת הניהול, ניתוח תמחירים, תכנון ייצור, תכנון מבנים וניקוז ועוד.

שבוע לפני מלחמת ששת הימים, היה עוזי חלק ממארב של ארבעה חיילים, שהתרחש סמוך לקיבוץ כפר הנשיא. עוזי היה בכוננות שמירה, כאשר המארב הותקל מכוחות סוריים שהגיעו מכיוון ישראל, והיו בדרכם חזרה לסוריה. שני חיילים נהרגו בקרב, מפקד הכוח נפגע ועוזי נשלח להזעיק עזרה. מאוחר יותר גילה עוזי שהספר "אי המטמון" שהיה באפודו, ספג קליע והציל את חייו. עוזי לא הרבה לדבר על אותו אירוע, ורק לפני חודשיים זכה להיות חלק מגילוי מחדש של האנדרטה וסיפור הקרב במקום.

את סיפור חייו כתב עוזי בספר "נולדתי שלוש פעמים". "פעם אחת להוריו, פעם שניה לתנועה הציונית ופעם שלישית לארץ ישראל".

עוזי ושולה אהבו לטייל ולגלות עולם, יחד ביקרו באינספור ארצות. עוזי אהב לטייל בארץ, במסגרת טיולים משפחתיים וטיולי קיבוץ. אהב תרבות, והלך בדרך קבע למופעים שונים. עוזי אהב מאוד את המשפחה והיה מחובר לילדיו, נכדיו ונינותיו. אהב לקחת את הנכדים לטיול באופניים, ולאחר מכן – בקלנועית. עוזי ושולה אהבו לארח, וביתם היה מוקד מפגש למשפחה כולה, במסורות משפחתיות של מפגש בכל שישי וארוחה משפחתית בכל שבת.

לפני שנתיים וחצי איבד עוזי את שולה, מי שהייתה אשתו במשך כמעט 70 שנה. הוא המשיך להיות מחובר למשפחה, ולבקר כל אחד מילדיו מדי יום. עוזי השאיר אחריו ארבעה ילדים: עפרה, אלון, ארנה וארנון. ארבעה חתנים וכלות, 12 נכדים ו5 נינות. הוא נהג להגיד על עצמו שהוא "מיליונר" בזכות המשפחה שסובבת אותו.