עידית חכמוביץ'
***
נִדְמֶה לִי שֶׁכָּל הַחַיִים
חִיכִּיתִי לָרֶגֵע הַזֶה,
וְעַכְשָׁיו –
אֵיפֹה אֲנִי וְאֵיפׁה הַמִלִים – – –
וַאֲנַחְנוּ, בְּעֶצֶם,
רַק מַתְחִילִים.
וְצָרִיך לְהָגִיד אֶת הַפְּרִידָה
לְזַמֵר אֶת הַסוֹפִים הָעֲצוּבִים,
וְאֵיך אוֹמְרִים שָׁלוֹם
לַדְבָרִים שֶׁאוֹהֲבִים?
לְהַצְפִּין בֶּחָזֶה קְצָת חֲרָדָה
חֲלוֹמוֹת יַלְדוּתִיִים שֶׁמַצְהִיבִים,
וְאֵיך אוֹמְרִים שָׁלוֹם
לַדְבָרִים שֶׁאוֹהֲבִים?
(עידית – תחילת שנות ה-80)
עידית, אחותנו הקטנה, היפה, המוכשרת והמיוחדת נולדה ב-10.6.1955 בבית החולים "מולדה" שעל הכרמל בחיפה, בת שלישית להורינו אהובה ויעקב זכרם לברכה. ההורים החליטו לקרוא לה בשם "עידית" שפירושו אדמה טובה ומשובחת, והראו לי על דף נייר שאם כותבים את שמותינו זה מתחת לזה – נטע-טליה-עידית יוצא נטע במאוזן ונטע במאונך.
כבר מגיל צעיר בלטה עידית באופייה המיוחד, ברגישותה הרבה ובאהבתה למילים.
בכיתה ט' החליטה על דעת עצמה להפסיק את לימודיה כי היה לה משעמם בכיתה והלכה לעבוד בבתי ילדים. אחרי שירותה הצבאי כמורה-חיילת בכפר הנוער שפיה, ישבה ולמדה בכוחות עצמה לבגרות, והוציאה בכל המקצועות ציונים הכי גבוהים שאפשר. יותר מאוחר למדה ספרנות כשומעת חופשית וגם כאן בלטה בכישוריה.
בגיל 16 בערך כתבה את שירה הרציני הראשון "שיר שבת" (שבת עולה אל מעוני זוהרת) ובמקהלת הקיבוץ המאוחד למדו את השיר וביצעו אותו לראשונה בכנס בבית השיטה בשעות שאחרי הקונצרט.
השיר הראשון פרי עטה שהתפרסם ברדיו היה השיר "אשה" למנגינה של מתי כספי. רק לאחרונה סיפרה לי שכאשר מתי כספי הופיע ביד למגינים היא הלכה בדחילו ורחימו אל מאחורי הקלעים, מסרו לו מעטפה חומה וברחה מהמקום מרוב מבוכה. לאחר פרק זמן לא ארוך שמענו ברדיו את שני השירים שהיו באותה מעטפה והולחנו על ידי כספי – "אשה" בביצוע של חני לבנה ו"הייתי אומרת" בביצוע גלי עטרי. שני השירים בוצעו גם על ידי מתי כספי עצמו. שלושה משיריה הולחנו ע"י סשה ארגוב לכבוד ערב משיריו שהכינה עידית. לאחר מכן כתב לה ארגוב עד כמה מצאה חן בעיניו הכתיבה שלה. כעשרה שירים שלה הולחנו ע"י נחום היימן, חלקם ידועים מאד. עוד שירים שהתפרסמו הם: "בית בקצה הקשת" בביצוע דורית ראובני, שהגיע למקום שני בקדם ארוויזיון, "נעורי זהב" בביצוע הגבעטרון, ו"קסם כלנית לעד" שנכתב לפי הזמנה לחג ה-25 של כרמיאל.
לאורך כל השנים עידית מעורבת בעשייה התרבותית ביגור. השיר "מראה מקום" (יגור נותנת לי מקום לנוח) כמעט הפך להמנון מקומי, והוא נכתב ב-1982 לחג ה-60. לחג ה-70 כתבה יחד עם יונה טפר את כל השירים למסכת החג (הורה מים, קשה להיות אשה, שעה אבודה ושיר היובל).
את ספרה "הייתי אומרת" ואת הדיסק הנלווה עם מיטב משיריה הוציאה עידית לאור אחרי שנים של התלבטויות ארוכות. לא חשבה שזה יעניין אחרים. את הספר היפה מקשטים צילומיה של מיכל מלכין. עידית הופתע מאד מהביקוש הרב ומתגובות האנשים שקראו והאזינו לספר ולדיסק.
שנים רבות עבדנו עידית ואני ביחד גם בהכנת חגים וגם בארכיון. עידית לקחה על עצמה למלא את האתר "פני יגור" בחומר המצוי בכל תיק אישי של חברי יגור שהלכו לעולמם. בנוסף מאד אהבה לנבור בתיקים הישנים ולהוציא מהם "סיפורי מקום" ליומן יגור. תמיד הייתה מחפשת את הקשר בין הסיפור לאקטואליה. במשך כמה שנים הייתה העורכת של "דפי יגור" ומאד אהבה לעשות זאת. לאחר שסיימה את תפקידה המשיכה לעשות הגהות ליומן ולתמלילי האסיפות הכלליות. היה לה כישרון בלתי רגיל לשפה העברית וחברים רבים היו נועצים ונעזרים בה בנושא זה. עידית הייתה הרוח החיה בחיי התרבות של יגור בחגיגות "יום הוותיק" במשך שנים רבות.
באופייה הייתה עידית עדינה מאד ביחסיה עם אנשים. קשובה ואוהבת לעזור לכל הפונים אליה. ביניהם היו גם פותרי תשבצים למיניהם, בעיקר את הקשים שבהם. חברים היו גם פונים אליה לכתוב להם ברכות או למצוא עבורם קטעי שירה וקריאה לאירועים משפחתיים.
עידית אחותנו הצעירה, דודה אהובה, נערצת ומסורה לדורון ונגה, ילדיה של טליה, השתגעה על שי, הנכדנית הקטנה שלנו, בתם של דורון ואורטל שהצטרפה למשפחה. הייתה לנו מסורת רבת שנים של התכנסות אצל טליה בחג העצמאות, עושים על האש וממהרים לעבור לתוכנית האמנותית שהכינה עידית. הייתה לנו גם מסורת ארוכה של טיולי פריחה פעם בשנה. קראנו לעצמנו "המשוטטות." עידית הייתה הנהגת וכך הגענו לכל פינה פורחת בארץ.
מי יכול לדמיין את המשך חיינו בלעדייך, עידית.
אנחנו מלאי תודה והתפעלות על העזרה הרבה שזכינו לקבל מחברי יגור. מהצוות לרווחת הקשיש – גם אם לא היית עדיין קשישה, כולה בת 59 וחצי. תודתנו העמוקה לצוות בית אחוה ולעזריאל על הנכונות למלא את כל בקשותינו, ובמיוחד, במיוחד לכל החברים והחברות שהתנדבו לעזור, ישבו לידך וסעדו אותך ברגעייך הקשים ונתנו יד בהסעות בשעות לא פשוטות.
ביום העלייה על הקרקע מדי שנה בשנה שוב יושמע שירך "מראה מקום", על המקום שכה אהבת ולו הקדשת אין ספור פעמים את שורותייך.
כשישבתי ליד מיטתך, אוחזת ומלטפת את ידך, שרתי לך בית מתוך השיר "יגור נותנות לי מקום לנוח, בית קטן בצל" פקחת את עינייך ודמעה נשרה במורד לחייך.
נוחי בשלוה, עידית אהובה שלנו, ליד ההורים שכל כך אהבת ובתוך הנוף שהעשיר את עולמך.
לא נשכח אותך ונמשיך להתפעם ממך ומשירייך.
