עליזה פרגר
ההורים בחרו לקרוא לה עליזה כשנולדה בשמיני בנובמבר 1944. מלחמת העולם השנייה טרם הסתיימה ויתכן שבשם שבחרו הניה ודוד פרגר לבתם הבכורה הייתה תקווה לחיים אחרים ושונים מגורל בני משפחותיהם שנספו.
שנות ילדותה הראשונות היו שנים של ילדות מאושרת וטובה. עליזה הייתה בין הבוגרים בשנתון והייתה מקובלת בחברת בני גילה.
כשהייתה בת שלוש נולד אחיה חיים ושנתיים לאחר מכן נוספה למשפחה בלהה האחות הצעירה.
בני המחזור זוכרים אותה כתלמידה נחבאת אל הכלים, שקדנית וחרוצה שאהבה מאד ללמוד. הקשיבה בדריכות למורים והתכוננה בשקידה רבה לכל הכתבה או מבחן.
עליזה הייתה בעלת חוש הומור שהתגלה ברגעים בהם חשה חופשיה להסיר מעליה את הסגירות והאיפוק שאפיינו אותה.
"זוכר את עליזה כדמות חד-סיטרית" נזכר בן כיתה, "סופגת בחוכמה רבה מסביבתה מראות, קולות ומסרים אבל מעבירה כמעט כלום ממנה החוצה. בסמינר אפעל בו השתתפנו בשנת י"ב עם בנות ובני מחזורנו מקיבוץ נען, נשא אחד מבני נען את קולו בשירם של חיים חפר ויוחנן זראי 'הנשים לה לה לה' שהיה אז להיט גדול, וליווה את שירתו בצעדי ריקוד של וולס. פתאום, לתדהמתי, ראיתי את עליזה נקרעת מצחוק פרוע. המראה של עליזה צוחקת ללא מעצורים היה כל כך לא צפוי שהוא הדביק אותי ושנינו התגלגלנו מצחוק."
עליזה הייתה ילדה של חדר ההורים. היא הייתה מסורה למשפחתה ומילאה את תפקיד האחות הבכורה במסירות ללא גבולות. המשפחה הייתה הגב התומך שלה ומקור הביטחון בחייה. המסגרת המשפחתית העניקה לה את תכונות החריצות, הדייקנות והמסירות שהכתיבו את התנהגותה של עליזה כל חייה.
אלה באים לביטוי בסיפור של בן כיתה נוסף שנזכר: "עליזה הייתה מראשונות בנות הכיתה שהתגייסה לצבא, המערכת הצבאית עמדה עד מהרה על כישוריה המיוחדים של סדר, דייקנות, אחריות ומסירות, והפנתה אותה לבסיס תל נוף לתפקיד של מקפלת מצנחים. תוך זמן קצר התבלטה בעבודתה, מונתה להיות אחראית על צוות בנות בעבודה שכל סטייה ממנה ולו הקטנה ביותר, עלולה לסכן את חיי הצנחן בהיותו מרחף בין שמיים וארץ.
שמה של עליזה הלך לפניה בכל הבסיס ומדריכי צניחה נהגו לחפש את חתימתה על אריזת המצנח לפני ביצוע תרגילים מסוכנים. היא הייתה גאה כל כך בכובע האדום, בתג היחידה ובדרגה שלה. כשנודע בבסיס שאני מהקיבוץ והכיתה של עליזה זכיתי ליחס אוהד בזכותה."
עם השחרור מהצבא עבדה עליזה בחדר האוכל.
מספר שנים אחר כך נהרג חיים, אחיה של עליזה, בפעולת כראמה והיא לקחה על עצמה את הטיפול בהורים השכולים ובבלהה אחותה. גם כאן באו לידי ביטוי תכונותיה המיוחדות.
עליזה החליפה את יואל גרינשפון בתפקידו המיתולוגי במזכירות הטכנית ביגור והצטיינה בשקט הנפשי, בהומור הדק, ביכולת הארגון, הסדר, הדייקנות ושמירה על הסודיות הדרושה בתפקיד. היא שירתה מזכירויות רבות במסירות רבה ולא היה אחד שלא חלק לה שבחים רבים על עבודתה.
בשנות עבודתה האחרונות עבדה בקופות ההגשה העצמית בחדר באוכל, וגם כאן הצטיינה בדייקנותה, יעילותה ומסירותה לעבודה. מהר מאד ידעה לזהות כל חבר וחברה, ילד וילדה, זמניים ושוכרי נדל"ן, בשמם ומספרי התקציב שלהם, ולהשרות אווירה נעימה במקום ציבורי הומה אדם.
צנועה, חכמה, מושיטה יד לעזרה ללא חשבון, כך נזכור אותה.
