עמליה שמעונוביץ

I remember your elegant walk & strong embrace.

Picking fruit in the orchard.

The smell of your cinammon cookies.

My children Fina & Aryel were lucky last summer to be close to you, to know you, to kiss you. They remember your laugh, they mimic your walk & the chocolate + coca kola you gave them each day.

They proudly display the dresses & decorations you made for them.

They love you through the heart of my mother & me.

I wish for myself a marriage as tender & strong as yours & Saba's was.

Peace in our hearts the way you always hoped for Israel.

We will always love & admire you.

Fabi

את סבתא עמליה הכרתי רק בגיל שמונה. עד אז היא וסבא אריה היו דמויות על תמונות ומילים על הנייר, שאבא זלמן ואמא בטי דאגו לספר לנו עליהם, עד ביקורנו הראשון בארץ ב-1969.

עד היום יש לי את האנציקלופדיה הראשונה ששלחו לי מישראל בהיותי בן שש, כשעוד לא הכירו אותי.

סבתא עמליה היתה עמוד התווך של המשפחה, וקיבוץ יגור עם סבא וסבתא הפך למקום מרכזי ביותר בחיינו. הרבה שנים, כשדיברנו על ישראל בארגנטינה, או לאחר ביקורנו בארץ, בזיכרון שלנו הצטייר הרחוב הראשי של יגור, יד למגינים, חדר האוכל, ובודאי הבית של סבא וסבתא ביגור, כישראל שלנו. במשך שנים, קרינה אחותי ואני הרגשנו זיקה מיוחדת לישראל, כי הם גרו פה. לאף אחד מחברינו לא היו סבים בארץ הקודש, ועוד בקיבוץ.

כשהחלטתי לעלות לארץ בגיל שבע-עשרה, היה טבעי ביותר לבוא לסבא אריה וסבתא עמליה. מאותו יום ועד יום מותה של סבתא הקפדתי לבקר ביגור לעתים קרובות ולהנות מהידידות ומהחום שרק סבתא עמליה ידעה לתת, אולי כדי לפצות אותה ואותי על כל השנים שהיינו רחוקים, ומכל הסבל שסבלה בשקט. כל מפגש הפך לאירוע מיוחד. דיברנו, סיפרנו מה עושים ואיך העניינים מתפתחים. סבתא עמליה היתה הראשונה לדעת כשהנין הראשון היה בדרך. היא הובילה את הנינים בקלנוע, ועוד הספיקה להיות בדירה החדשה שלנו ולטעום ממאכליה של ליזי.

סבתא עמליה היתה אשה מיוחדת. למרות גילה חשבה כמו צעירה. תמיד יכולתי לדבר איתה על כל נושא. חוכמת חיים היתה לה, והצעות רבות קיבלתי ממנה. תמיד, בסופו של דבר, צדקה. כשהיתה מדברת היתה מצביעה עם האצבע בצורה מיוחדת, וקורצת עין בשובבות…

סבתא עמליה נולדה בשמונה במאי, הכירה אותי כשהייתי בן שמונה, ונפטרה בגיל שמונים ושמונה, כשהנין הראשון, יניב, בן שמונה.

יהיה זכרה ברוך.

חביאר סימונוביץ

יומן ליום השלושים

26.7.1996