פנינה גרינשטין

חודש ימים זה, המלא והגדוש לימודים, נתן לי הרבה מאוד, לא בזה בלבד שהרחיב את ידיעותי, אלא גם על-ידי הדרכה איך לגשת לבעיות קיבוץ, וגם הוסיף מרץ להתגבר על קשיי החיים אצלנו בכלל.

השאלות שעליהן למדנו אינן זרות לי, כי הייתי חברת תנועה עוד בחו"ל; אבל כאן למדתי הרבה עברית (6 שעות ביום), וביחוד למדנו להכיר את הנושאים בשפה העברית ובצורתם הישראלית. בזה היה בשבילי חידוש מכריע והרחבת אופקים. למדנו דקדוק, קריאה, כתיבה, שיחה חופשית, תנ"ך, ידיעת הארץ, ציונות, דברי ימי העליות, מוסדות הקיבוץ, מפלגה, הגנה, פלמ"ח ועוד. הסיפורים שקראנו, ההרצאות ששמענו, השיחות שניהלנו – הכל היה מעניין, כי הכל נלקח מתוך החיים שלנו.

שררה אווירה של לימוד קדחתני, במשך עשר שעות ביום, שסחבה מהימים הראשונים את כל 15 המשתתפים (שהיו רובם בגיל 25-35, ואחדים למעלה מ-40). סיפרנו אחד אחד לפני כולם על עברנו, איך הגענו לקיבוץ, ועל דעותינו בשאלות אקטואליות. שיחות אלה, בנוסף ללימוד שירה עברית וריקודים, השרו אווירה ידידותית ועוררו צימאון ללמוד ככל אשר ניתן.

היתה מסיבת סיום עם תכנית עשירה (שגם אני יכולתי לעזור באירגונה): שירי-עמים, תסכית, עיתון-חי בחרוזים, משלוח מנות מבדחות – וקשה היה לנו להיפרד.

בסיכום: קיבלנו צידה טובה להמשך החיים והיה רצוי לשתף בזה עוד חברים רבים.

פנינה גרינשטין

יומן יגור, 17.8.1956

IN MEMORY OF PNINA (MORGENSTERN) GREENSHTEIN – ARCHION KIBBUTZ YAGUR

My mother, Pnina (Morgenstern) Greenshtein, was born in 1928 in Tomashov-Lubelsky, Poland.

In 1939, Pnina, at the young age of 11, was visiting her grandparents, my great grandparents, in the town of Rovno, Poland, under the Russian's occupation

at the time. She could not get in touch with her parents, and got trapped there when the Second World War started.

In 1941, the Germans invaded Rovno. All the Jews were forced to escape to Russia on very short notice. Pnina lost touch with her grand parents, and at

the age of 13, she was placed by the Russians in an orphanage home. As a Jew, so young and alone, she was abused physically and emotionally, and

suffered a great deal of hardship, from orphanage's management and other boys at the orphanage.

In 1942, Pnina managed to find, and reunite with, her parents and her three you nger siblings in the town of Svardlov, only to loose her father again a few

months later. He died from hunger at the end of 1942.

In 1943, Pnina, now at the age of 15 lost her mother, also to hunger. Being the eldest, she now had to take care of her two sisters and brother. Times were

extremely hard for her.

In 1944, the Russians began to send, all the Polish refugees, back to Poland, . Pnina, took her siblings, and started the very long and difficult journey, that

lasted many months due to unattainable transportation, back to Poland.

In 1945, Pnina returned to Poland and settled in the city of Vrotzlav. She joined a group of idealistic Zionists that formed a Kibbutz called "Dror". That is where

she met her future husband, and my father, Yitzhak Greenshtein. They got married and decided to make "aliya" to Israel within a few years.

In 1948, Pnina and her husband made a stop over in Marseille, France, en route to Israel. That is where I, her First son Moshe, was born on April 6th, 1948.

Towards the end of 1948, with the help of the "Sochnut", Pnina and Yitzhak made "aliya" a few months later and settled in Yafo, Israel. In 1951, Pnina gave

birth to her second son Dov.

In 195 4, Pnina and Yitzhak decided to join kibbutz Yagur. Pnina's extremely difficult life, coupled with her terrifying memories, haunted her to the last day of her

short life. She died in 1960 at the young age of only 32. She is very missed and will always be in our hearts.

Moshe Even