פנינה הקטין
לאחר סבל רב וממושך נעקרה מאתנו חברתנו פנינה הקטין ז"ל. היא נולדה לפני 72 שנים בוויטבסק, אשר ברוסיה. בית הוריה היה בית מסורתי. אביה קיבל סמיכות לרבנות, אבל לא רצה לעשות את תורתו קרדום לחפור בה. בגיל 9 עברה פנינה עם כל המשפחה לקנדה, ומשם כעבור שנים מספר, לארצות הברית. עוד בגיל צעיר התחילה לעבוד, כדי לעזור להורים לקיים את המשפחה העניפה. למרות שביתה היה כאמור מסורתי מתקדם ולא ציוני במיוחד, הייתה פנינה היחידה במשפחה שראתה עוד משחר נעוריה מתוך הכרה מלאה, את יעודה הראשון והעיקרי בחיים – עלייה לארץ ישראל. עד מהרה היא מצאה את מקומה בחוג של פועלי ציון, שם כולם חיבבוה. היא גם הייתה בתוך החוג הצעירה מכולם, בעלת קסם אישי רב. בחוג הזה נפגשה והיה לה קשר עם מנהיגי התנועה: ברוכוב, זרובבל, ויבדל לחיים ארוכים – זלמן שזר, אז רובשוב. רבים מחברי החוג, אם כי היו ציונים וסוציאליסטים טובים – נשארו בארצות הברית, אך פנינה מתוך דחף ציוני חזק ראתה את שהותה בארה"ב כדבר זמני, הגם שעלייתה ארצה נדחתה מדי פעם מטעמים משפחתיים.
בשנת 1932 התגשם חלום חייה. היא עלתה ארצה, הייתה כאן שנה וחזרה לארה"ב לסידור ענייניה וכעבור שנה, בשנת 1934 היא באה הנה להשתקע. כמה שנים עבדה פנינה כאחות בבית החולים המרכזי בעמק. גם זה לא באופן מקרי. היא נמשכה למרכז העשייה החלוצית. פנינה נכנסה לחיי הקיבוץ בלב שלם ובהכרה מלאה וקיבלה הכל בהבנה ובאהבה. כאן היא עבדה במרפאה, לאחר מכן שנתיים בבי"ח "מולדת" על הכרמל ואח"כ בבית התינוקות במשק.
חדשיים לפני פרוץ המלחמה היא נסעה עם תמר לארצות הברית לפי דרישת המשפחה, אשר רצתה להכיר מקרוב את הבת. המלחמה שיבשה את כל התכניות. פנינה גילתה אי סבלנות לשהייה הממושכת שם עקב גורמים שונים, ודרשה ועשתה גם מאמצים רבים לחזור לארץ ולקיבוץ. את תמר היא חינכה ברוח זו, עד אשר סולקו כל המכשולים לחזרת המשפחה הביתה.
פנינה הייתה אישיות אינטלקטואלית ובעלת מרץ רב. אפיין אותה אי שקט פנימי שנבע אולי מתוך הפער של רצון חזק וגם יכולת ברוכה של עשייה וחוסר אפשרות של ביצוע עקב מחלתה במשך שנים. זו הייתה גם הסיבה שחברים רבים לא הכירוה כפי שהיא. היא הייתה אמא אוהבת ואשה מסורה. דאגתה למשפחה לא ידעה גבול. והנה היא הלכה מאתנו, כאשר החיים התאכזרו אליה מאד.
