פנינה פורת
הייתה חברה מסורה למשק ואם מסורה למשפחתה. הצטיינה בתבונת-
כפיים. "ידי-זהב" היו לה וידעה מ"כלום" לעשות עבודות-יד עדינות,
קישוטיות. אהבה לתקן ולתפור ולכן רוב שנותיה במשק עבדה במחסן
בגדים, בתיקון שמלות. עוד בימיה האחרונים התעניינה, אם תוכל לעזור
בהכנת קישוטים לחג ה-40.
ילידת פולין (סלובוביץ') 1909, עברה ילדות קשה, כיתומה בנעוריה
הצטרפה ל"החלוץ" ויצאה להכשרה ללודז', מקום ההכשרה לעלייה.
הייתה זאת תקופה קשה לציונות, תקופת חוסר עלייה. רבים התייאשו
מהציפיה הממושכת, אבל פנינה התמידה בהכשרה 4 שנים ולבסוף
זכתה לעלות ארצה ב-1939 והגיעה ישר ליגור.
את ילדיה חינכה בשקט נפשי, ועל האיזון הנפשי הזה שמרה גם במשך
שנות מחלתה הממושכים. שמונה שנים נאבקה עם המחלה הממארת.
גם במצב בריאותה הקשה ביותר, השתדלה שלא להכביד על המשפחה
ועל החברה. אם כי יכלה לפעול רק ביד אחת, תמיד תיקנה לבנה החייל
את הדרוש. נסתה עוד בחודש האחרון אפילו לעבוד באריגה –
ועבודתה תמיד מסודרת, נקיה. אפילו בבית-החולים דאגה לשכנות
החולות.
עד ימיה האחרונים לוותה בהתעניינות את ההכנות לחג ה-40 וקוותה
עוד לשוב הביתה ולשמוח עם כולם.
לא זכתה…