צביקה שלנו,
נולד וגדל ביגור. בנם של ציפורה ואליעזר, אח בכור למיכל וחנן.
עם סיום י"ב התגייס לגולני.
מאד אהב את הצבא, ובמיוחד את תקופת ג'וערה. תמיד היה אומר: "אז מה אם אני מגולני…" כשדיברו או שרו על חיילות אחרים.
לאחר הצבא יצא לשנת שרות במלכיה, שם עסק בבניית גדר בטחונית. כל פעם שהיינו עוברים שם בטיולים – התפאר שזאת הגדר שהוא בנה, שעומדת וקיימת עד היום.
ביגור עבד בריכוז המטע, שם נפגשנו, בינות העצים בגיוסים. היה שותף בצוות יד למגינים, בתקופה של זאב דור, אברמל גלפר ומרים בין. כן עבד שנים ארוכות במשתלה. והיה אומר: כאן הכי טוב. הצמחים אף פעם לא מתלוננים עליך.
צביקה היה ידוע כספורטאי מצטיין בצעירותו. השתתף במרוצי התבור והכרמל, כאשר באחד ממרוצי התבור הגיע במקום הראשון. כשהיה בועדת ספורט ארגן את צעדות הכרמל ומרוץ הכרמל בו היה גאה מאד.
אהב מאד שירי ארץ ישראל. כששמע שיש הופעה של הגבעטרון אי שם במדינה,לקח את האוטו ונסע. שום מרחק לא עצר אותו. אהב לשמוע הרצאות בעיקר בנושאי צבא ובטחון. גם כאן שום מרחק לא עצר אותו.
צביקה היה איש של טבע וטיולים. הייתה לו קבוצת טיולים של בנות ביגור שקרא להן "הסיירת". כל פעם שהיה במקום מעניין ויפה היה מרים טלפון לאביה, תארגני את הבנות.
וכשכבר לא היה יכול ללכת, לא ויתר על שוטטות בארץ, עם האוטו שלו.
גם בימים של בין הדיאליזות לא ויתר והפליג למקומות רחוקיםבארץ, בלי חשש שיש פה משהו לא אחראי.
צביקה נפטר בשקט ובשלווה, תוך כדי שינה, ללא סבל. זאת נחמתינו.
נזכור ונאהב תמיד.
