צבי אגמון

16/05/1906 - 13/03/1999

צבי אגמון

צבי נולד בשנת 1906 בחווה חקלאית במֵיְכְלִין ליד מַרְיָמְפוֹל שבליטא. אביו ניהל את החווה וכל המשפחה התגוררה שם. האב שמר על המסורת היהודית. ילדותו ונעוריו עברו עליו בחווה, יחד עם ששת אחיו. חבריו הקרובים היו ליטאים, ומהם רכש את השפה הליטאית ושלט בה ברהיטות. בבית הספר היהודי במרימפול למד עברית. מאוחר יותר הצטרף לתיאטרון כשחקן ומאפר. לפני עלותו ארצה למד במשך שנתיים חשמלאות בבית-ספר "אורט" בקובנה. בשנת 1935 עלה ארצה לבדו והגיע היישר ליגור. מתחילת דרכו בקיבוץ עבד כחשמלאי ומאז לא חדל. צבי היה ממקימי החוג הדרמטי ביגור יחד עם חיים טהרלב. החוג הדרמטי לווה את חיי התרבות של יגור במשך שנים רבות. צבי כיכב ברוב התפקידים הראשיים וחיים ביים. צבי היה גם המאפר של דמויות ההצגה ועשה זאת באמנות. הוא אהב לנגן בהרמוניקה, עם כוסית של וודקה ועם חבריו הקרובים.
בשנת 1936 התחתן צבי עם מלכה, אותה הכיר עוד בליטא כחברה קרובה של אחיותיו. בשנת 1938 נולד בנם אמיתי. לאחר מכן נפרדו, וצבי נשא לאשה את רבקה ונולדו ילדיהם – חני וחיליק.
צבי הצטרף ל"הגנה" ועבר קורסים רבים, בין השאר היה גם מדריך. ב"שבת השחורה" נאסר ושהה במעצר ברפיח. צבי לא חיכה עד לשחרורו וברח מהמעצר. הוא הצליח לחזור ליגור למרות משמרות האנגלים שחיפשו את מנהיגי ה"הגנה".
בתקופה בה מטבח הילדים היה בצריף, הגיע יום אחד צבי לתקן את החשמל. לפתע התפוצץ בלון הגז. צבי לא איבד את עשתונותיו וגלגל את בלון הגז הבוער אל מחוץ לצריף, ובכך הציל את המקום משריפה. הוא נכווה קשות ועל גופו נשא את הצלקות לאורך כל חייו.
במסגרת עבודתו כחשמלאי יצר קשרים עם חברת החשמל ואחדים מהעובדים שם היו לידידיו הקרובים וסייעו בכל הקשור למשק החשמל ביגור. צבי הקים את החשמליה ומיסד את העבודה בה. כפי שיורם טהרלב כתב, צבי הגשים את הציונות מפסגת עמודי החשמל.
בפורימונים התגלתה אמנותו של צבי כמאפר ומנחה. החברים שאופרו תחת ידיו קיבלו דמות חדשה. במשך שנים רבות ביום כיפור היה צבי בוחר ומשמיע קטעי חזנות לחברים. צבי יסד את מוסד הקולנוע ביגור, עוד בימים שהקרינו סרטים בחדר-האוכל ובדשא ליד. גם כשנבנה "יד-למגינים", והחלו להקרין בו את הסרטים, המשיך צבי במלאכתו זו, ורק בהגיעו לגיל 87 חדל להקרין סרטים. בחשמליה התמיד בעבודתו עד הגיעו לגיל 91.
חייו של צבי שזורים כחוט השני בחייה של יגור, והוא דוגמא למסירות ואהבת המקום.

לפני כשנה חלה, וכאיש שכל חייו היו מלאי פעילות, לא יכול היה להסתגל למצבו. משפחתו סעדה אותו בחוליו.
אתמול בבוקר נפרד מיגור שאהב.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • ברכה לצבי – מיורם טהרלב

    ברכה מאוחרת לצבי אגמון

    לצבי אגמון, בהגיעך לגבורות,

    שיהיו לך הרבה שנים בריאות ומאושרות.

    רק מי שטיפס כל חייו בכוחות עצמו אל פסגות העמודים,

    מי שהיה באמת שייך לזרם העובדים

    והכניס לחיינו אור

    וחום

    ומתח,

    והביט על חיי הקיבוץ מעל

    וחזה על בשרו כי יותר חשמל – יותר עמל,

    רק מי שנשא על כתפיו את המהפכה הסוציו-אקונומית של הקיבוץ

    וראה אותו עובר ממנורת שישים ואט חשופה על המרפסת בחוץ

    לקומקום חשמלי, ולתנור חשמלי, ולמקרר חשמלי,

    ולטלויזיה צבעונית, ולמזגן, ולכל שאר האפאראטים,

    רק הוא יכול לספר את ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית, לא באידיאות אלא בקילוואטים.

    מי שריסן את החשמל כמו משחק

    (ובעצמו היה שחקן מְחַשְמֵל),

    מי שהחליף תפקידים על הקרשים

    (ובין התפקידים החליף גם נשים),

    מי שניגן על קונצרטינה עם הרבה טעם

    (אך גם את הבקבוק לא הזניח אף פעם),

    מי שבעצם אוהב את החיים והחיים מאירים לו פנים,

    וזכה לראות מסביבו בנים ובני בנים –

    עליו אפשר לסמוך כי יימשך זרם חיינו לבטח,

    ללא קצר, ללא נתק, ללא נפילת מתח.

    וברכה רק אחת לסיום הדברים:

    צבי החשמלאי – עד מאתיים ועשרים!

    יורם טהרלב

    2.7.1988

  • צוחקים ושרים

    צוֹחֲקִים וְשָׁרִים

    צְבִי הַחַשְׁמְלַאי וּמשֶׁה אַרְקֶה וְאַבָּא שֶׁלִי

    בָּאוּ מֵאוֹתָהּ הָעִיר בְּלִיטָא.

    הֵם יוֹשְׁבִים בְּיַחַד, שׁוֹתִים וְשָׁרִים

    אַמאָל איז געווען אַ מעשׂה

    וְאוֹצִ'יצ'וֹרְנַאיָה

    וַעֲצֵי שִׁטִים עוֹמְדִים.

    וּצְבִי יוֹצֵא וּמֵבִיא אֶת הַהַרְמוֹנִיקָה

    שׁוֹתִים וְשָׁרִים

    שָׁרִים וְשׁוֹתִים

    וּצְבִי שׁוֹכֵחַ אֶת מַכַּת הַחַשְׁמַל

    וּמשֶׁה אַרְקֶה אֶת אֶצְבְּעוֹת יָדוֹ הַיְמָנִית

    וְאַבָּא אֶת הַחֲטוֹטֶרֶת

    וְשׁוּב הֵם בָּעֲיָרָה שֶׁלָהֶם בְּלִיָטא

    טוֹב לָהֶם מאֹד.

    צוֹחֲקִים וְשָׁרִים.

    יורם טהרלב

    מתוך: משק יגור טיוטה