צבי אגמון
צבי נולד בשנת 1906 בחווה חקלאית במֵיְכְלִין ליד מַרְיָמְפוֹל שבליטא. אביו ניהל את החווה וכל המשפחה התגוררה שם. האב שמר על המסורת היהודית. ילדותו ונעוריו עברו עליו בחווה, יחד עם ששת אחיו. חבריו הקרובים היו ליטאים, ומהם רכש את השפה הליטאית ושלט בה ברהיטות. בבית הספר היהודי במרימפול למד עברית. מאוחר יותר הצטרף לתיאטרון כשחקן ומאפר. לפני עלותו ארצה למד במשך שנתיים חשמלאות בבית-ספר "אורט" בקובנה. בשנת 1935 עלה ארצה לבדו והגיע היישר ליגור. מתחילת דרכו בקיבוץ עבד כחשמלאי ומאז לא חדל. צבי היה ממקימי החוג הדרמטי ביגור יחד עם חיים טהרלב. החוג הדרמטי לווה את חיי התרבות של יגור במשך שנים רבות. צבי כיכב ברוב התפקידים הראשיים וחיים ביים. צבי היה גם המאפר של דמויות ההצגה ועשה זאת באמנות. הוא אהב לנגן בהרמוניקה, עם כוסית של וודקה ועם חבריו הקרובים.
בשנת 1936 התחתן צבי עם מלכה, אותה הכיר עוד בליטא כחברה קרובה של אחיותיו. בשנת 1938 נולד בנם אמיתי. לאחר מכן נפרדו, וצבי נשא לאשה את רבקה ונולדו ילדיהם – חני וחיליק.
צבי הצטרף ל"הגנה" ועבר קורסים רבים, בין השאר היה גם מדריך. ב"שבת השחורה" נאסר ושהה במעצר ברפיח. צבי לא חיכה עד לשחרורו וברח מהמעצר. הוא הצליח לחזור ליגור למרות משמרות האנגלים שחיפשו את מנהיגי ה"הגנה".
בתקופה בה מטבח הילדים היה בצריף, הגיע יום אחד צבי לתקן את החשמל. לפתע התפוצץ בלון הגז. צבי לא איבד את עשתונותיו וגלגל את בלון הגז הבוער אל מחוץ לצריף, ובכך הציל את המקום משריפה. הוא נכווה קשות ועל גופו נשא את הצלקות לאורך כל חייו.
במסגרת עבודתו כחשמלאי יצר קשרים עם חברת החשמל ואחדים מהעובדים שם היו לידידיו הקרובים וסייעו בכל הקשור למשק החשמל ביגור. צבי הקים את החשמליה ומיסד את העבודה בה. כפי שיורם טהרלב כתב, צבי הגשים את הציונות מפסגת עמודי החשמל.
בפורימונים התגלתה אמנותו של צבי כמאפר ומנחה. החברים שאופרו תחת ידיו קיבלו דמות חדשה. במשך שנים רבות ביום כיפור היה צבי בוחר ומשמיע קטעי חזנות לחברים. צבי יסד את מוסד הקולנוע ביגור, עוד בימים שהקרינו סרטים בחדר-האוכל ובדשא ליד. גם כשנבנה "יד-למגינים", והחלו להקרין בו את הסרטים, המשיך צבי במלאכתו זו, ורק בהגיעו לגיל 87 חדל להקרין סרטים. בחשמליה התמיד בעבודתו עד הגיעו לגיל 91.
חייו של צבי שזורים כחוט השני בחייה של יגור, והוא דוגמא למסירות ואהבת המקום.
לפני כשנה חלה, וכאיש שכל חייו היו מלאי פעילות, לא יכול היה להסתגל למצבו. משפחתו סעדה אותו בחוליו.
אתמול בבוקר נפרד מיגור שאהב.
