צבי אהובי

28/10/1914 - 23/10/1998

פרטים אישיים

תאריך לידה: ח' חשון התרע"ה

תאריך פטירה: ג' חשון התשנ"ט

ארץ לידה: ליטא

עבודה: מחצבה, נוי, נשר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

אחים ואחיות: רבקה ליובובסקי

צבי אהובי

צבי אהובי (לובובסקי) נולד בליטא בשנת 1914. הוא למד בבית-ספר תיכון והיה פעיל בתנועה ציונית. בשנת 1935, בהיותו בן 21 עלה ארצה והגיע ליגור.
הבחור שגדול בבית עירוני ומפנק נרתם לצרכי המשק והפך להיות פעיל במחצבה. לאחר מכן עבד בבית-החרושת “נשר”, שם התמיד בעבודתו במשך כ-40 שנה, עד יציאתו לגימלאות. רוב שנותיו ב”נשר” היו שנים של עבודת-כפיים קשה והוא ביצע אותה ברצון ובמסירות לחבריו בקבוצת העבודה ולמפעל. “עבודה יצרנית” הייתה בעיניו ערך חשוב מאוד. גם כאשר הפך לגימלאי, נרתם לעבודות הגינון והנוי במשק. אפילו בהיותו חולה השתדל להעסיק את עצמו בעבודה מועילה.
צבי היה אדם נמרץ ופעיל. היה נוהג להשתתף בהתלהבות בכל הצעדות. מצד שני היה אינטלקטואל, איש ספר שלא הצליח לממש ולבטא יכולת זו. שנים רבות מצא סיפוק בכך שפעל בהתנדבות בספרייה והיה קרוב לספרים שאהב. כאדם מבוגר נרשם ללימודים באוניברסיטה של חיפה בתחומי התנ”ך והיהדות, והתייחס להיותו “סטודנט” ברצינות. גם בעת מצוקתו, בהיותו חולה וסובל, ועד יומו האחרון, הקפיד לקבל עיתון, לראות חדשות בטלוויזיה ולהיות מנוי בספרייה.
במישור האישי -המשפחתי נאלץ צבי להתמודד במצבים קשים ולאורך זמן רב. משפחתו שנשארה בגולה אבדה, וגם כאן זימן לו גורלו אתגרים לא פשוטים. את מאבקו בקשיים הללו ניהל בנחישות ובאיפוק. הוא מצא הרבה נחת וניחומים במשפחה שהקימו בתו זיוה ובעלה יעקב, ואהב מאוד את שלושת נכדיו. כאשר נהרג נכדו הבכור אייל, בלבנון ב-1982, היה זה בעבורו מכה אנושה, שבה כבר לא עמד.
צבי חלה במחלה שממנה לא החלים. מאז היה מאושפז במוסד רפואי מחוץ ליגור, ושם גם נפטר באופן פתאומי. גם בעת אישפוזו, בתקופות שבהן חש יותר טוב, התאמץ תמיד לשמור על צלם אנוש, להיות נקי ומסודר, לעסוק במלאכה, ליצור קשר אישי חם עם הצוות המטפל.
למרות הפירוד הפיסי מיגור והתחושה שאולי כבר שכחו אותו בקיבוץ, הוא הקפיד להיות מעודכן בנעשה, לקרוא את היומן ולשמוח על כל מחווה קטנה כלפיו. בעת הביקורים הנדירים שלו ביגור ניתן היה לחוש שבשבילו קיבוץ יגור תמיד יהיה “הבית”.
צבי היה איש של עקרונות וערכים, שבהם האמין בלב שלם. הוא היה קפדן בענייני אסטתיקה והופעה ובענייני מוסר ועבודה. הייתה בו סקרנות אינטלקטואלית רבה ותאוות הדעת. הייתה בו פתיחות וכושר להתרועע ולתקשר עם כל אחד. הייתה בו אופטימיות. חבל שהחיים לא האירו פנים לצבי ולא איפשרו לו למצות את יכולתו להביא לביטוי את כישוריו ולהגשים את שאיפותיו.

צבי נפטר ביום שישי, ג’ בחשון תשנ”ט, 23 באוקטובר 1998, והוא בן 84 שנים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • נכתב ב

    אני מהעיר יורבורג, השוכנת על גדות נהר הניימן. מחצית תושבי העיר, או למעלה מזה, היו יהודים. העיר טובלת בירק, נהרות עוברים בתוכה ונשפכים לניימן. המרחק מעיר הבירה קובנה כ-80 ק”מ. התנועה היתה בקשריות, שהיו שטות הלוך וחזור ומשמשות גם למשא וגם לנוסעים.

    חיי היהודים בעיר היו ערים ותוססים. היהודים חיו חיים נבדלים, ומגע עם הגויים היה מועט ביותר. למבוגרים היו קשרי מסחר עם בעלי חנויות ואיכרים, אך לצעירים כמעט ולא היו קשרים עם הנוער הליטאי.

    תנועת הנוער השלטת אצלנו היתה “השומר הצעיר”, שסניפו במקום מנה כ-300 חברים. מרבים הנוער בעיירה היה נוער לומד. מהעיירה שלנו רק מעטים הגיעו ארצה. ההורים התנגדו לעליית בניהם. עד גמר התיכון הייתי בתנועת “השומר הצעיר”.

    להכשרה בממל הגעתי בשנת 1933. ממל היתה אז מרכז להכשרות רבות שהוקמו בסביבה. תקופת ההכשרה היתה מלאת עניין ומלאת פעלים.

    בשנת 1932 התחיל ויכוח נוקב על הכשרה מיוחדת או הכשרה מעורבת. אני, בהיותי בממל התחברתי דווקא עם אנשי “החלוץ”. הם היו אמנם מבוגרים יותר, אך היו אנשים לבביים מאוד, פרולטרים מבטן ומלידה – זה משך אותי אליהם. ראיתי שאלה אנשים שטוב להיות עמהם ואין כל צורך בהבדלות. כל זה היה בניגוד לעמדת השוה”צ, שדגל בהכשרה מיוחדת – תנועתית.

    תוך כדי הויכוח הזה פרשתי מקבוצתי (שהקימה לאחר מכן את קיבוץ כפר מסריק). זה היה על סף עלייתי ארצה.

    עליתי עם קבוצה גדולה באוניה “גלילאה”, ומעניין שעל אוניה זו עבדתי אחר-כך בתור פועל, בהעמסת תיבות תפוזים.

    ליגור הגעתי במקרה. לא היו לי קשרים קודמים שהגדירו במיוחד את התייחסותי למקום כלשהו. עברתי את כל שלבי עבודת החוץ: נמל, בניה, מקורות, כיבוש “נשר”, וב”נשר” הנני עובד עד היום הזה.

    צבי אהובי

    “ספר יגור”, 1965

  • כאשר לאדם יש רצון ויכולת

    “אין אומרים שבחו של אדם בפניו”. לכן לא עשינו זאת במועדון למבוגרים, אחרי הרצאתו המרתקת של חברנו צבי אהובי, על לימודיו באוניברסיטה וב”אורנים”.

    אמנם שמענו על לימודיו של צבי, אך מי העלה על הדעת שאדם בגילו נרשם והתקבל שם כתלמיד מן המניין, הלומד היסטוריה יהודית, מראשית תקופת המקרא ועד ימינו, עם בחינות, עבודות-גמר וכל הכרוך בזה. כל זאת הוא עשה אחרי יום עבודה ב”נשר”, בשנים האחרונות לעבודתו שם, על סף יציאתו לגימלאות.

    אם לא די בכך, וכנראה שלצבי לא היה די בזה, הוא, כגימלאי, ממשיך ללמוד ב”אורנים” מחשבת ישראל ופילוסופיה. גם הפעם אחרי עבודתו במעדר ובקלשון, בשיפור המחנה.

    מי שמעוניין ללכת בדרכו, ורוצה לדעת איך עושים זאת, צריך לבוא בדברים עם צבי והוא ודאי ידריכו. אך קודם כל עליו להצטייד בשתי הסגולות: ברצון וביכולת.

    אני איני מתכוון להטריד את צבי. רצוני רק להגיד לו: כ ל ה כ ב ו ד!

    יחזקאל רן

    יומן יגור, 15.5.1981