ברגן-בלזן, 8.1.1946
שלום עליכם!
אני נמצא כעת בברגן-בלזן, באחד המחנות הגדולים בגרמניה, אשר שם קבר-אחים של עשרת אלפים יהודים. טרם נזדמן לי לבקר ולראות את הכל, כי זוהי למעשה עיר ממש, עם רחובות וכבישים נהדרים, ורק בשטח שבו גרו פעם אנשי האס-אס ויתר המשרתים – גרים כיום עשרת אלפים אנשים, ביניהם ששת אלפים יהודים ששוחררו מן המחנות. כנראה לא אתעכב כאן הרבה, כי מקומי הקבוע יהיה או מינכן או העיר הקטנה לנדסברג (לא רחוק ממינכן), בה מרוכזים כיום יהודים רבים. במכתב הבא בוודאי כבר אכתוב לכם פרטים ואת כתובתי.
עד היום כמובן טרם קיבלתי מכם שום מכתב (אינני בטוח אם קיבלתם את שלי ואם תקבלו מכתב זה; התחשבו בעובדה ששום דבר לא ידוע לי, וכתבו לי בפרוטרוט, ובעיקר לעתים קרובות ותכופות).
צבי
*****
לנדסברג ע"נ (על נהר) לֶך, 10.1.46
הפסקתי את המכתב הקודם כי היתה לנו הזדמנות לנסוע, ואני ממשיך כבר ממקומי הקבוע. סוף-סוף כנראה נגמרה בשבילי פרשת הנסיעות והנדודים… עדיין לא הסתדרתי, אבל זה לא יארך זמן רב.
שמעתי כאן שגולדה מינץ צריכה בקרוב להגיע הנה, וגם ברדיצ'בסקי, ואני מקווה לקבל מהם דרישת שלום ואולי גם מכתב… אני מפרט בכוונה את הכל, כי מה שאצלכם מובן מאליו – בשבילי הכל חדש. מה החדשות במשק? איך החורף אצלכם? ודאי הכל כבר ירוק, בו בזמן שכאן הכל לבן וקר, ולא פעם אני מתגעגע אל החמסין…
אני יושב עכשיו בבית בו גר היטלר זמן ממושך, כאשר הסתתר מפצצות האנגלים והאמריקאים…
אורי… נמצאים כאן הרבה ילדים קטנים, חלק גדול מהם יתומים, ואנו נעזור להם לעלות ארצה… כשיבואו, ראה לקבלם יפה.
מסרו שלום לחברים.
צבי.
*****
לנדסברג (באוואריה) 8.4.46
לחברים שלום!
זה שלושה חודשים שאני נמצא בלנדסברג, עיר קטנה בבאוואריה, ידועה במצודתה, בה כתב היטלר בזמן מאסרו את "מלחמתי"… נמצאים כאן למעלה מ-4000 יהודים, מן הראשונים שהשתחררו ממחנה הריכוז הנמצא לא הרחק מן העיר…
החיים הציבוריים מאורגנים ע"י יהודי המחנה. ישנם מוסדות מסודרים, כגון בי"ס, בי"ס למלאכה, בית חולים, ספריה, ראינוע, עיתון וכו'. כמובן שהכל מוחזק ע"י אונררא, והיהודים פטורים מדאגות פרנסה…
אפשר לראות כאן את כל חיי הגולה בזעיר-אנפין, שריד ממה שהיה. יהודים מליטא ומפולין, מהונגריה ומקַרְפָּטוֹרוסיה. יהודים משכבות שונות, חסידים המאורגנים ב"שטיבלעך" עם הרבי, ו"מתנגדים" בבית הכנסת שלהם… יש אומרים שהולכות ומתהוות כבר שכבות סוציאליות שונות, שבראשן עומדים בעלי הדיפלומות למיניהם. הציבוריות ברובה ציונית, ולהסתדרות הציונית השפעה מכרעת בחיי הציבור. חלק גדול מן הנוער מאורגן בקיבוצים "דרור", "פרטיזנים" וכו', וזה כמובן החלק העֵר ביותר והתוסס, שאינו משלים עם השקט בחיים האלה, הנושאים בחובם סכנות לא מעטות…
– – –
עבודתנו היא בעיקר בשטח החינוכי-תרבותי. העבודה וההכשרה תופסות בינתיים מקום מועט, אך אנו עושים מאמצים להשיג מקומות הכשרה בחקלאות, דייג, תעשיות שונות וכו', בכדי להעסיק את החברים ולמנוע את הסכנות שמביאה הבטלה. ובינתיים, עד שנגיע להכשרה ממש, מוכרחים לנצל את הזמן הפנוי הרב לעבודה תרבותית שיטתית, וישנו צימאון רב ללמוד ולדעת, ומכאן מתחילה הבעיה: כוחותינו מועטים ודלים, החומר שעומד לרשותנו בספרים הוא אפסי… ובאין ברירה מוכרחים לעסוק בכל העבודה הזאת בכוחות העומדים לרשותנו…
גם אני עוסק באירגון הסמינר, בהרצאות, שיחות, ובקיצור: מזלי, שגרם לי לעסוק כל השנים בעבודה שחורה, רודף אותי גם כאן… היה לא קל בהתחלה, אבל עכשיו, כעבור חצי שנה, עלי להודות כי ישנו סיפוק רב בעבודה הזאת.
אתמול היה הסיום החגיגי של הסמינריון אשר הזכרתי לעיל. היה זה ערב שיישאר הרבה זמן בזיכרון החברים שהשתתפו בו. 50 חברים, שכמעט לא הכירו זה את זה, חברים מקיבוצים שונים ומארצות שונות, ישבו יחד שישה שבועות, למדו והתקשרו, וקשה היתה עליהם הפרידה עם הסיום. הקשר הזה שנוצר יקשור מחר את הקיבוצים שלנו אל התנועה ההולכת וגדלה; ואחרי ערב כזה – כל הקשיים והתלאות שעברו עליך הם כאין וכאפס לעומת ההכרה שבמשהו עזרת גם אתה לנוער הזה, הרענן, התוסס, המאמין בך. נהיָה יותר קל להמשיך בעבודה ולחכות לתגבורת המתמהמהת כל-כך לבוא.
ובינתיים, שלום על כולכם!
צבי זעירא
יומן יגור, 29.4.1946
