ציפי אודם
ציפי נולדה ב-19 בנובמבר 1947. בת לברוך ורבקה חינקיס, אחות צעירה לישראל ויונה. בשנות ילדותה הראשונות גדלה ברמת-יצחק עם כל משפחתה. שנות ילדות אלו זכורות היו לציפי לטובה, ותמיד סיפרה על הבית הקטן עם החצר המלאה עצי-פרי. בערב ראש השנה, כאשר הייתה ציפי בת תשע, נפטרה אמה לאחר שנים שנאבקה במחלת הסרטן. בשנה שלאחר מות אמה המשיך אביה לעבוד בחברת החשמל, להחזיק את הבית ולגדל את שתי בנותיו הקטנות, כאשר יונה עוזרת לו רבות בגידולה היומיומי של ציפי. ישראל, האח הבכור, המשיך את שירותו הצבאי. לאחר כשנה עברו ציפי ויונה לקיבוץ גבת. עד סיום הצבא התחנכה ציפי בגבת. מקום עבודתה היה הלול. ציפי עבדה שם במסירות רבה, וכך המשיכה כל חייה – להתייחס לעבודה כאל ערך חשוב. בצבא שרתה כסמלת סעד בגדוד 13 של גולני. תקופת הצבא הייתה זכורה לציפי כתקופה מלאת חוויות וסיפוק. היא אף התלבטה האם להמשיך ולחתום קבע, ולמעשה כל השנים לא ויתרה על החלום של מציאת עבודה מספקת כדוגמת זו.
עם פרוץ מלחמת ששת הימים השתחררה מהצבא, ומיד לאחריה עלתה לרמת-הגולן במסגרת שנת שירות. ציפי הייתה בין מקימי קיבוץ מרום-גולן, בו הכירה את מנחם, שעלה גם הוא לרמה במסגרת קבוצה מעין-חרוד. ב-18 במרץ 1969 התחתנו ציפי ומנחם בקוניטרה. החתונה הייתה שמחה ורבת משתתפים. האירוע היה מרשים ויצא דופן עבור ישוב צעיר כל-כך, עד היום החתונה זכורה היטב לכל משתתפיה. באוקטובר אותה שנה נולדה בתם היחידה, הדס. ציפי ומנחם היו מאושרים יחד במשפחתם הטריה. כשנתיים לאחר הולדת הדס יצאה ציפי ללימודי הוראה באורנים. בשל המרחק ממרום-גולן הגיעה הביתה רק מספר פעמים בשבוע. בכל אותה תקופה טיפל מנחם בהדס במסירות ובאהבה.
מלחמת יום כיפור קטעה את האושר המשפחתי. מנחם נהרג! ציפי והדס בת הארבע עברו למספר חודשים להתגורר בעין-חרוד מאוחד, לצד משפחתו של מנחם, ובתקופה זו סיימה את לימודיה באורנים. באותה תקופה גם עשתה רשיון נהיגה, דבר שהעניק לה עצמאות רבה במשך כל השנים. עם סיום הלימודים חזרו ציפי והדס למרום-גולן.
ציפי הייתה בחורה צעירה, בת 26, ונותרה אם יחידה לילדה קטנה. את כל שיכלה העניקה להדס, על מנת שחייה ימשיכו ויהיו טובים. תמיד השתדלה לדאוג שהדס לא תסבול מכך שגדלה ללא אב, והקפידה לשמור על קשרי משפחה חמים ואוהבים עם כל משפחתו.
בתקופה זו עבדה ציפי במשרד של מפעל הטוף, אשר מנחם היה בין מקימיו. גם בתקופה זו מצאה בעבודה מפלט בשעות הקשות, והייתה עובדת שעות על גבי שעות במסירות.
בשנת 1977 החליטה לעבור לחיפה, בתחילה במסגרת "עבודת חוץ". ציפי עבדה ב"מוטורולה" והדס למדה ביגור. מדי יום הייתה מגיעה עם הסיטרואן להביא ולקחת את הדס הביתה. כעבור מספר שנים קנתה ציפי דירה, והן עברו להתגורר בקרית-חיים. בשנת 1987 החליטה ציפי להצטרף ולגור יחד עם הדס ביגור. כאן השתלבה בעבודה בהנהלת חשבונות, ותרמה ממסירות הרבה. בשנת 1992 ניסתה לעזוב ולגור בנשר, אך כעבור שנה החליטה שיגור הוא ביתה, וחזרה לכאן לחיות את חייה ולחתן את בתה הדס.
בשנת 1994, בראש השנה, התגלה לציפי גידול בשד. עברה עליה תקופה של טיפולים קשים, אך היא עמדה בהם בגבורה, וחזרה לחיות כאדם בריא ומתפקד לכל דבר. היא אף הפכה להיות סבתא לאמיר, דבר שהסב לה אושר רב. ציפי הייתה לאמיר סבתא אוהבת, גאה ומסורה, והקפידה ללוות את גדילתו מקרוב. כך זכתה שוב במשפחה צעירה ומאושרת.
באמצע יוני האחרון התברר לציפי שהמחלה חזרה, וכי היא סובלת מגידול בראש. ההתדרדרות הייתה מהירה, אך גם הפעם ניסתה להיות אופטימית ונאבקה בגבורה עד שאזלו כוחותיה. עד הסוף הייתה בביתה ובקרב האנשים האוהבים והקרובים לה, כשהיא זוכה לטיפול מסור ואוהב.
בא' בתשרי הסתיים סיבלה ונסתיימו גם חייה, אך היא תמשיך להיוות עמנו לעד, באהבה.
