צפורה אלוני
צפורה נולדה בשנת 1909 בעיירה קובל שעל גבול פולין-רוסיה. בגיל צעיר התייתמה מהוריה, ומרבית ילדותה עברה עליה בחברת משפחות אחיה הגדולים. בשנת 1933 עלתה ארצה בעליה הבלתי-ליגלית והצטרפה ליגור. כאן הכירה את יעקב אלוני, וביחד הקימו משפחה, ונולדו שתי הבנות – טובה והלה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעה ארצה יהודית ריזמן, אחותו של יעקב, ללא שפה, עבודה ואמצעי קיום ועם תינוקת קטנה. צפורה גייסה את כל כוחה להביאם ליגור ואכן הם נקלטו כאן יפה.
במשך שנים רבות עבדה צפורה כמטפלת לילדים, בעיקר בגיל הרך. צפורה אהבה חברה, טיולים וטבע. היא טיפחה ידידות עם חברים במשק ועם בני עיירתה בחיפה ובחו"ל, שהיו לה כמו בני משפחה, שממנה לא נותר לה איש. סביב ביתה הייתה גינת פרחים מטופחת, וכשהייתה נוסעת לבקר את בנותיה ומשפחותיהן, תמיד הביא עמה זרי פרחים מהגינה.
בשנת 1973 חלתה. היא החליטה לחזור ליגור על רגליה שלה ולא על כסא גלגלים. בסוף תקופה ארוכה של שיקום היא הצליחה לעמוד על רגליה וללכת. צפורה המשיכה לעבוד במחסן בגדים, אחר-כך הצטרפה למפעל השיקום שקדם ל"אגרטל" ושם הצליחה לארוג שטיחים ביד אחת, מדוייקים ויפים.
אחד המשברים הקשים שעימו התמודדה צפורה היה שלא יכלה לבקר את בנותיה ונכדיה, ואי-יכולתה לעבוד בגינה. היא התמודדה בכוחות גדולים מאוד. היא הייתה אשה חזקה, חוזק שנבע מן הצורך להישרד ללא משפחה ולפעמים בתנאים קשים מאוד.
בינואר 1979 נפתח בית-אחוה. משפחת אלוני הייתה המשפחה הראשונה שעברה לבית. צפורה יצרה קשר מאוד חם עם כמה מהעובדים, וידעה להעריך את מסירותם. מיקומו של בית-אחוה במרכז המשק היה חשוב מאוד בעיניה מפני שכך עלה בידיה לשמור על קשר עם חברים רבים. בעיקר אהבה ביקורי חברים בערבי שבת, להם חיכתה בכיליון עיניים.
בשנת 1982 נפטר יעקב. בשנת 1987 נפטרה הבת הלה. כשהיה ברור שמצבה של הלה סופני נסעה צפורה לבקרה. הלה עשתה מאמץ והתייצבה לפניה במיטבה. שבועיים לאחר מכן נפטרה הבת, והאם מיאנה להינחם.
צפורה לא דיברה על רגשותיה, אך היה חשוב לה להישאר עצמאית ובלתי תלויה באחרים. היא יצרה בית חם עם יעקב עבור בנותיה, ועבור נכדיה הייתה קוטפת אפילו את הכוכבים. צפורה זכתה ליחס חם ומסור מצוות בית-אחוה, שניסה להקל את סיבלה.
שנים של מכאוב תמו.
