ראובן מיטלברג

ישבנו וחיפשנו תמונות פורטרט של אבא. דפדפנו באלבומים המשפחתיים, העברנו את התמונות שבהן האירועים מקופלים כמזכרות יקרות:

הנה חייל צעיר, מטופח וגאה במדים. והנה זוג צעיר, חתן וכלה חגיגיים ורציניים, לפני התפקיד הגדול שהחיים מזמנים. הנה זוג הורים צעירים גאים בבת הבכורה, שאבא לה עיצב תסרוקת מיוחדת לאחר המקלחת.

ובתמונה הבאה משפחה צעירה, בקיץ, ליד העצים, עם בת ובן מחייכים.

ותמונה מן החדר ביגור, ובה אבא ואמא יושבים וסביבם שלושת הצאצאים רחוצים ומסורקים, לבושים בחולצות הפסים.

ועוד… חולפות התמונות ובהן, ראה זה פלא, ההורים כמעט ולא משתנים במראה, ורק הצאצאים נעשים גבוהים ובוגרים יותר… ותמונות יקרות לפנינו, ובהן כלות וחתנים והורים נרגשים משני הצדדים מתחבקים ומתנשקים, בליבם מתפללים רק לשמחות ולימים טובים.

ואז מתפצלים האלבומים לפי מניין הנכדות והנכדים, ובכל אלבום תקופת "סבא ראובן" חדשה נפתחת.

מין סבא שכזה, שכל נכדה ונכד הוא מגדל ומטפח באופן אישי. סבא ראובן שותף לכל שלבי ההתפתחות. הנה, לנכדה בת מספר שבועות מיץ תפוזים הוא נותן בכפית, וליתר ביטחון כבר תפר לה מכנסיים קצרים וארוכים, שיספיקו לה לעוד מספר שנים.

ומבין הזיכרונות לנכדים נותר גם זיכרון התבשילים המיוחדים שסבא ראובן בישל, ואף אחד אחר לא מצליח לחקותו.

חיפשנו באלבומים תמונת פורטרט של אבא, ותמונה כזו כמעט שלא מצאנו, כי בכל האלבומים תמיד הוא ואמא מוקפים בכל בני המשפחה, הקטנים והגדולים, המחבקים והאוהבים.

זיוה

יומן ליום השלושים, 17.4.1992

זיכרון

סבא עבד בחדר האוכל וידע להכין מרקים,

הוא שיחק איתנו ובנה איתנו המון משחקים,

הוא היה צוחק ומצחיק ואהב אותנו מאוד,

הוא תמיד צדק, ולא ויתר, וידע לשמור סוד.

אך עכשיו, כשאנחנו לבד ואין מי שיצחיק,

נשארו לי תמונות למזכרת, ואחת מהן בתיק,

שם רואים איך צוחק הוא איתנו, עם נכדיו וילדיו.

דברים רבים אוכל לספר עליו.

ועכשיו, כשבאים לבקר, רואים את סבתא ו…זהו.

תחסר בעולמנו ותמיד תישאר בלבבנו.

מנכדתך – ורד אורני

יומן ליום השלושים, 17.4.1992