ראובן קינן

ראובן נולד ב-28.12.1944 בן לגרוניה וליונה קלימנטינובסקי, אח תאום לאליעזר, לאמנון הבכור ולתאומים תמר וצופר (יבדל"א).

על ילדותו הוא מספר שהייתה מלווה בקשיים עקב ליקויי למידה שלא אובחנו והטרגדיה המשפחתית שנחתה עליהם כשאביו יונה, טבע בים, בהיות בניו הצעירים בני ארבע וחצי בלבד.

ראובן היה כל חייו איש עבודה. בבית הספר עבד תחילה בדיר, אחר כך בקבוצת הבנייה של פינייה פלד ובכיתות המשך הצטרף לצוות של עובדי הפלחה.

החברות בינו לרוחלה פלקס החלה כשהיו בבלוקונים. אהבה וחברות שנמשכו כל חייהם.

לאחר סיום בית הספר גויס לנח"ל. לאחר שנתיים בצבא השתחרר עם שאר בני מחזורו.

בשנת 1966 נשא את רוחלה לאשה ויחד הקימו בית חם לארבעת בניהם: אייל, איתי, אודי ואורי.

כחייל מילואים לחם בפלוגת צנחנים שנלחמה במלחמת ששת הימים בכיבוש אום אל-כתף בצפון סיני, ובמלחמת יום הכיפור בקרבות ברמת הגולן.

עם שחרורו מצה"ל בשנת 1965 חזר לעבוד בפלחה. בהמשך עבד מספר שנים בענף המשאיות בלגין. לאחר מכן עבד כחמש-עשרה שנים, תחילה במפעלי המועצה (אח"ז) ואחר כך ב"מפעלי העמק". גולת הכותרת של עבודתו הייתה שיקומו של מפעל "שחק".

ביגור מילא מספר תפקידים: ריכוז עבודה, מנהל הבריכה, קצין בטיחות ותעבורה. בעבודה זאת התמיד עד שנה שעברה.

בצעירותו היה ראובן שחיין מצטיין. במים הוא הרגיש חופשי ומאושר. זו הייתה אהבה שנמשכה עד לשנים האחרונות.

ראובן בנה את עצמו בעשר אצבעותיו. את הקשיים והליקויים בבית הספר השאיר מאחוריו, הקים משפחה, למד מקצוע והיה לאיש בזכות עצמו. היה אכפתי ומעורב בחיי הקהילה גם כשלא נשא בתפקידים. תמיד הגדיר את עצמו כאיש פשוט אבל הייתה לו חכמת חיים. בעל שכל ישר ובדברים רבים הקדים את זמנו . המאבקים בילדותו  כנגד הקשיים שלו רק חיזקו את אישיותו. הוא לא קיבל דברים כמובן מאליו אלא בחן אותם לאור הערכים שעליהם גדל ובהם האמין. אב נאמן לבניו. תמיד תמך בהם ועזר ככל יכולתו. סב אוהב לנכדיו

השאיר אחריו: רוחלה אשתו, הבנים: אייל, איתי, אודי ואורי, ארבע כלות, שנים -עשר נכדים ושני אחים אליעזר וצופר.