רבקה ברלנד
רבקה נולדה בשנת 1908 בעיירה גלוסק ע"י בוברויסק שברוסיה הלבנה. אבי המשפחה נספה במהומות של ראשית המהפכה ומלחמת האזרחים, ועול גידול ששת הילדים הוטל על כתפי האם. רבקה הצעירה בבנות, כבר בנערותה יצאה לעבודה והשתתפה בעול פרנסת המשפחה. בבית שררה אוירה עברית וציונית, ורבקה, כאחיותיה – הצטרפה למפגשים של "החלוץ הצעיר" אשר התקיימו בתנאי מחתרת בבתים פרטיים תחת עינם הבולשת של צעירי הקומסומול אשר רדפו והסגירו את החשודים בפעילות ציונית. ואמנם לאחר הלשנה וחיפוש נמצאה במחבוא תמונת הרצל אשר הביאה למאסר של מספר ימים בכלא הרוסי בעוון פעילות בקבוצה ציונית. במשפחה ובתנועה היה ברור שמקומם של היהודים הוא בארצם – ארץ ישראל. וכך, בגלים הגיעו בדרכים בלתי ליגליות ויותר מאוחר – ליגליות, כל בני המשפחה, לישראל.
רבקה עלתה לארץ בשנת 1925 ותחנתה הראשונה הייתה במשק הפועלות בנחלת-יהודה. משם יצאה לניהול מטבח הפועלים בתל-אביב אשר היה נדבך ראשון למסלול ארוך ונפתל של נשיאה בתפקידים בעלי אחריות אישית גבוהה, שנבעו ממוטיבציה חזקה להוכיח, שחרף היותה יחידה, יש בכוחה לתרום כשני אנשים ולא ליפול למעמסה על החברה ביגור שקלטה אותה עם שתי בנותיה, בשנת 1938.
מסיפורי יגור של העבר זכורה עבודתה בעגלונות ואח"כ היותה נהגת ראשונה בארץ – במשאית, כשהיא מובילה תוצרת תנובה לחיפה – וחלק גדול מעבודתה הוא נשיאת ארגזים כבדים עם מצרכים שונים והעברתם ממקום למקום. עבודה לגברים וקשה בעצם מהותה.
ביגור מילאה רבקה תפקידים שונים כאקונומית, מחסנאית, מרכזת קניות של ביגוד והלבשה, ריכוז שיפוצים בבתי החברים. יצאה לעזרה והדרכה בקיבוצים חדשים שאך עלו על הקרקע, הדרכה בישובי עולים שהזכור ביותר הוא "שחריה" בחבל לכיש שהיה רחוק מאד מהבית.
הרבה שנים עבדה רבקה במתפרה בעבודת גזירה ורק לפני תקופה קצרה, כאשר הקושי גבר עברה לעבודה בטובופלסט.
רבקה שהערך הגבוה ביותר בחייה היה ערך העבודה – חששה מאד מפני חוסר הסיפוק שיהא מנת חלקה, אבל כל חששותיה נתבדו, והיא נהנתה מכל יום-עבודה, דבר אשר ידעה להעריך ולציין במפורש. לאחרונה נאבקה בגופה ובנפשה על כל יום עבודה, עד אשר כרעה…
כאב נפילתו של נכדה הבכור במלחמת יום הכיפורים לא עזבה עד יומה האחרון, ועם זאת ידעה ליצור ולבנות מרכז למשפחות בנותיה, נכדיה ושני ניניה דבר אשר היה לה למקור רב של אושר, שמחה וגאוה.
