רבקה זעירא

12/06/1912 - 06/01/1986

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ז סיון התרע"ב

תאריך פטירה: כ"ה טבת התשמ"ו

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: שמשון זעירא

בנים ובנות: שמואל זעירא

נינים ונינות: שירה זעירא

רבקה זעירא – רוטמן

רבקה נולדה בדצמבר 1912 באוסטריק שבפולין למשפחת סוחרים מסורתית המקפידה על כל מצוות הדת. סמוך ללידתה עברה המשפחה לאסטרחן ברוסיה וכעבור שנים מספר חזרה לפולין, שם למרות הקושי המשיכה את לימודיה בשפה הרוסית. חרף התנגדות ההורים הצטרפה בגיל צעיר לתנועת “החלוץ”, וזו הייתה אחת התקופות היפות בחייה, אז החל להרקם חלום העלייה לארץ ישראל.
פעם נוספת המרתה את פי ההורים כשעזבה את ביתה והצטרפה להכשרה בעיירה טרנופול ומשם עשתה דרכה לקיבוץ ההכשרה הגדול בלודז’. חמש שנים תמימות עשתה שם, כשהיא סופגת יותר ויותר את רוחה של ארץ ישראל. כבר שם באים לביטוי כשוריה המופלאים ליצור מגע עם אנשים, לעזור לזולת לפעמים תוך הקרבה עצמית מעל ומעבר לכוחותיה הפיזיים. עד שהגיע מועד עלייתה ארצה ב-1938 במסגרת ההעפלה הבלתי חוקית באנייה “טיגרהיל”. היו אלה ששה שבועות קשים של צפיפות וחוסר במזון ובמים, מה עוד שבדרך אוספת האנייה עוד מעפילים שעשו דרכם מבולגריה. מול חופי הארץ נתפסת האנייה ע”י הצבא הבריטי, רבקה נכלאת עם שאר המעפילים במחנה “סרפנד”. באותו שבוע סערה ורגשה הארץ ולחץ ציבורי עצום הביא לשחרור המעפילים. רבקה מגיעה לקיבוץ יגור.
כאן היא עובדת בגן-הירק, במכבסה, באקונומיה, בחדר האוכל ובטיפול בילדים. הקשר עם הילדים היה כה עמוק עבורה שטיפחה ושמרה עליו גם כאשר ילדים אלה כבר מזמן הפכו הורים. עם הקמת טובופלסט נכנסת לעבודה בו ומתמידה עד יומה האחרון.
ביגור היא מקימה את משפחתה ובה נולד בנה וארבעת נכדותיה.
אנו נפרדים היום מנציגת דור שהולך ונעשה נדיר יותר ויותר בתוכנו – דור של חלוצים. אנשים שהכירו את המילה לתת ולא את המושג לקחת. אנשים פשוטים שגם אם לא תמיד הסתגלו לתמורות ולשינויים בחיי הקיבוץ היו שלמים עמם בכל נפשם וקיימו את ערכיהם לא במילה כי אם במעשה.
למרות מחלתה הקשה אותה נשאה רבקה בכאב למעלה משלושים שנה, הייתה חרדתה הגדולה שלא להחסיר יום עבודה אחד, וזאת גם שפעמים רבות הייתה העבודה למעלה מכוחותיה. אוהבת אנשים ומלאת טוב לב. ידה מושטת לעזרה לכל.
רבקה – חברה, אמא וסבתא פתוחה וחמה שכאב הזולת כואב לה תמיד פי כמה וכמה, וכל בעייה ותהא זו פחותת ערך ביותר מדירה שינה מעיניה.

לא קלים היו חייה אבל שלמים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

לא קיימים סיפורים