רבקה מנדל – בוברובסקי
הלכה מאיתנו לאחר מחלה קשה וסבל רב. היה לה רצון עז לחיים, אולם הגורל התאכזר לה ופתיל חייה נותק במהירות איומה.
רבקה נולדה לפני 60 שנה במריאמפול אשר בליטא להוריה אברהם וליבה. היה זה בית אדוק ושומר מסורת, אבל זה לא הפריע לרבקה להצטרף עוד משחר נעוריה ולהיות פעילה במפלגת צ.ס. בעיר זו, שהייתה ציונית, חלוצית ודוברת עברית. בתקופת השואה נספתה כל המשפחה הענפה ונשארה רבקה היחידה מכל המשפחה.
היא יצאה להכשרה לסלובודקה, אשר בקובנה. היא עבדה רוב הזמן בתפירה והכניסה הרבה, כי הייתה בעלת מקצוע מעולה בשטח זה. בהכשרה הייתה כשנה וחצי ובתחילת שנת 1933 עלתה ארצה. מהאניה היא נשלחה על ידי מזכירות הקיבוץ לגשר, אולם לאחר כמה חדשים היא עברה לפלוגה ביגור, כי לא יכלה לסבול שם את האקלים. ביגור עבדה רבקה בגן הירק, במטבח, בבית הספר, בגן הילדים. היא מילאה תפקידים שונים כמחסנאית, כאקונומית וכן נשלחה לעזרה מטעם הקיבוץ לשחריה, אשר בחבל לכיש. היא הייתה כל ימיה חלוצה, וכל חייה – חיי עבודה.
רבקה הייתה רעיה מסורה ודואגת ואמא טובה ואוהבת לילדים ולנכדים. כל זמן מחלתה ואפילו בשעותיה האחרונות בבית החולים עוד התעניינה, למרות הכאבים האיומים, בשלום בני המשפחה ורצתה לשמוע עוד ועוד על הנכדים. היא הייתה בהכרה מלאה עד הרגע האחרון. היא ידעה בדיוק את מחלתה. הכאבים והיסורים גברו מים ליום, אך היא לא התאוננה, לא דיברה על מצבה, אלא השתדלה בכוחות על אנושיים להתגבר על הסבל, כדי לא לגרום בבית מצב רוח רע.
נעקרה מאיתנו חברה נאמנה, נתייתמה המשפחה שכל כך הייתה אהובה עליה. נוצר חלל ריק שאין למלא אותו. גדולה האבדה.
