רבקה שמעוני

רבקה שמעוני

רבקה נולדה בטוניס בשנת 1934, בת יחידה להוריה. עם כניסת הגרמנים לטוניס נדדו היא ואמה ממקום למקום. בכל פעם שחשו את הסכנה מתקרבת אליהם ארזו חפציהם וברחו. אמה הייתה תופרת וכך הן התפרנסו גם בימי הנדודים. בשנה האחרונה של המלחמה התגוררו בעיר בזה, אצל אחת מאחיותיה של אמה.

לאחר המלחמה, בהיותה כבת 14, עלתה רבקה ארצה בעלייה בלתי לגאלית, לבדה יחד עם נערים ונערות מטוניס. העלייה נעשתה בחשאי: נאמר להם להתאסף ולחכות בנקודה מסוימת בעיר, משם אספו אותם והעבירו אותם לצרפת. בצרפת הם שהו כחודש ימים, ובעת ההמתנה לעלייה למדו עברית ושמעו על הנעשה בארץ.

בתחילת דרכה בארץ הצטרפה רבקה לגרעין שנשלח לעזור לקיבוץ מעגן ושם שהו כשנה. בעת הפילוג הוצעו להם אופציות שונות כיעדים להתיישבות והם בחרו להצטרף לקיבוץ בית אורן.
יחד עם חבריה בגרעין היא התגייסה לנח"ל. רוב שירותה הצבאי עבר עליה בקיבוץ כפר סאלד.
לאחר סיום השירות הצבאי חזרה לקיבוץ בית אורן והשתלבה שם בעבודה בבית המרגוע, שם עבדה עד ליום בו הוחלט לפרק את בית אורן.
בבית אורן היא התחתנה ושם נולדה בתה היחידה אורנה. כאמור הגיעה ליגור לאחר פירוק בית אורן מחבריו הותיקים.

רוב שנותיה ביגור עבדה בטובופלסט.

רבקה הייתה אוטודידקטית. מאחר ובעת מלחמת העולם השניה הייתה המשפחה כל הזמן בנדודים היא לא יכלה ללמוד באופן סדיר. את השכלתה החסרה השלימה בעזרת אהבתה לספר. היא קראה בשפות שונות – אנגלית, צרפתית, עברית. נושאי קריאתה היו מגוונים: ביוגרפיות, סיפורים, מאמרים בעיתונות ובאקטואליה. נפשה לא ידעה שובע. היא הכירה אנשי תיאטרון ובמאים, הלכה להצגות ואהבה להקשיב למוסיקה קלאסית. אורנה אומרת שאת האהבה הזאת למוסיקה היא העניקה לה מינקותה. אחד מתחביביה היה לפתור תשבצים והיא פתרה אותם כמעט עד יומה האחרון. היקף ידיעותיה בהיסטוריה ובאומנות העיד על יכולת למידה ואינטליגנציה גבוהה.
רבקה חייתה ביגור שלושים שנה. הלכה לעולמה והיא בת 83.

יהי זכרה ברוך.