רמי טלמור
רמי נולד בכ"ט באלול תרצ"ו, 16 לספטמבר 1936. מחזור ט' ביגור.
בן בכור להוריו בטי ושורה מורדקוביץ ולאחיו לאה ונתן. מילדותו היו קורות חייו שזורים בהיסטוריה של הקיבוץ והמדינה והוא ראה עצמו חלק בלתי נפרד מההתרחשויות והתהליכים הסובבים.
בהיותו ילד צעיר, גויס אביו לבריגדה ונשלח לאיטליה. אמו עבדה בטיפול בילדי הקיבוץ והוא מצא עצמו מתבגר בטרם עת. חרוץ, צנוע, וענו – מעט דורש והרבה נותן. כמדריך בתנועת הנוער, היה שותף לכתיבת "ספר המחנאות" שהפך לתנ"ך של כל מחנות הקיץ והפעילות המחנאית באשר היא.
עם גיוסו לצה"ל קשר את גורלו בצה"ל. הוא החל את דרכו כמדריך ומפקד טירונים בבה"ד 4 ובהמשך השתתף בארבע מלחמות: מלחמת קדש – באילת, מלחמת ששת הימים – כחלק מחטיבה 37 בין ג'נין לרמת הגולן, מלחמת יום כיפור – ברמת הגולן עם גה"ס תחזוקה של אוגדה 36 ומלחמת לבנון הראשונה – בה היה מג"ד הגה"ס ושותף לפעולותיה של אוגדה 36.
רמי השתחרר משירות מילואים פעיל בגיל 60 מתפקיד בכיר בפיקוד הצפון בדרגת אלוף-משנה. גאוותו על שירותו הצבאי ותרומתו למדינה היו האור שהאיר את חייו בימים ובשעות קשות שבאו בהמשך. אל מול השירות הצבאי, היה רמי איש האדמה והקיבוץ.
בשנת 1958 נישא רמי לרעיה ועבר לשנה אחת לקיבוצה עין-החורש. כמו בכל מקום בו היה, גם שם חדר ללבבות ונועם הליכותיו קרב אותו אל כולם. עם שובו ליגור עבד במחסן התבואות, במטע ובניהול בית האריזה. הוא יצא ללימודים בכלכלה חקלאית ברחובות. בשובו, בחר לעבוד בכל אחד מענפי יגור. ממטבח ועד גד"ש כדי להכיר את השטח ורק אז החל למלא את תפקיד מרכז המשק. הוא פעל לבניית כביש עוקף יגור בשיתוף המועצה וכן הביא לבנית כביש השלום. יחסי האנוש המעולים היו הדרך בה יצר קשרים עם כולם. יחסים אלו פתחו בפניו דלתות ולבבות ושערים בארץ ובעולם. לאחר תפקידו כמרכז המשק נבחר רמי למנהל טובולסט, תפקיד אותו מילא כ-10 שנים. בהמשך עסק בשיווק השפופרות ויצר יחסים טובים עם מנהלים, ספקים וכל מי שפגש בו.
טובופלסט הייתה משאת נפשו וסיום עבודתו שם יצר שבר נפשי שממנו לא התאושש עד יומו האחרון. לאורך השנים ניסה רמי בדרכים שונות להשפיע ולהשתתף בתהליכים כלכלים ביגור, בנושאים שהוא האמין כי הם הדרך הנכונה ללכת בה. רב היה כאבו על כך שלא הצליח להוביל מהלכים שהאמין בהם. כאב זה חלחל בו עד רגעי הצלילות האחרונים שלו.
מעבר לחיבור לקיבוץ, רמי היה איש משפחה. בעל אוהב, אבא, סבא ודוד גאה וקרוב. לאורך השנים נולדו שלושת ילדיו: דורית, יובל ומירב, אליהם הצטרפו בני זוגם: איל, זהבה ואלון. ושמונת נכדיו: טליה, נעם, תמר, עמית, רז, עדי, יותם ועומרי.
רמי הרבה להתעניין, לספר בשבחי בני משפחתו ובעיקר להיות מעטפת תומכת ומגוננת לרעיה בכל הקשור לאמנות, לקיבוץ, לבריאות ומה שביניהם. כל דבר עבור משפחתו לא היה קשה עבורו, תמיד מוכן לסייע, להקשיב, תמיד מבין ותומך. בשנים האחרונות גילה את הספורט ונהיה חובב נלהב, שרק המחלה הצליחה לעצור את המרוץ .
לפני שנתיים, נקטע הכל ורמי נערך לקרב האחרון – נגד הסרטן. בכל ליבו האמין שהרופאים והרפואות יצילו אותו. קיווה שהוא המפקד, יכריע גם את הקרב הזה.
אתמול, נדם ליבו. רמי לא ניצח את המחלה, אך סיים בדרך בה בחר: על מיטתו, בביתו ובחיק משפחתו.
חיוך של שלווה על פניו.
אדם יקר, נוח בשלום על משכבך.
