רמי טלמור

16/09/1936 - 27/01/2014

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ט אלול התרצ"ו

תאריך פטירה: כ"ו שבט התשע"ד

ארץ לידה: ישראל

השכלה: כלכלה

שירות בטחון: צה"ל

מחזור / חברות נוער: ט

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: רעיה טלמור

אחים ואחיות: לאה דביר, נתן טלמור

רמי טלמור

רמי נולד בכ"ט באלול תרצ"ו, 16 לספטמבר 1936. מחזור ט' ביגור.
בן בכור להוריו בטי ושורה מורדקוביץ ולאחיו לאה ונתן. מילדותו היו קורות חייו שזורים בהיסטוריה של הקיבוץ והמדינה והוא ראה עצמו חלק בלתי נפרד מההתרחשויות והתהליכים הסובבים.
בהיותו ילד צעיר, גויס אביו לבריגדה ונשלח לאיטליה. אמו עבדה בטיפול בילדי הקיבוץ והוא מצא עצמו מתבגר בטרם עת. חרוץ, צנוע, וענו – מעט דורש והרבה נותן. כמדריך בתנועת הנוער, היה שותף לכתיבת "ספר המחנאות" שהפך לתנ"ך של כל מחנות הקיץ והפעילות המחנאית באשר היא.

עם גיוסו לצה"ל קשר את גורלו בצה"ל. הוא החל את דרכו כמדריך ומפקד טירונים בבה"ד 4 ובהמשך השתתף בארבע מלחמות: מלחמת קדש – באילת, מלחמת ששת הימים – כחלק מחטיבה 37 בין ג'נין לרמת הגולן, מלחמת יום כיפור – ברמת הגולן עם גה"ס תחזוקה של אוגדה 36 ומלחמת לבנון הראשונה – בה היה מג"ד הגה"ס ושותף לפעולותיה של אוגדה 36.
רמי השתחרר משירות מילואים פעיל בגיל 60 מתפקיד בכיר בפיקוד הצפון בדרגת אלוף-משנה. גאוותו על שירותו הצבאי ותרומתו למדינה היו האור שהאיר את חייו בימים ובשעות קשות שבאו בהמשך. אל מול השירות הצבאי, היה רמי איש האדמה והקיבוץ.

בשנת 1958 נישא רמי לרעיה ועבר לשנה אחת לקיבוצה עין-החורש. כמו בכל מקום בו היה, גם שם חדר ללבבות ונועם הליכותיו קרב אותו אל כולם. עם שובו ליגור עבד במחסן התבואות, במטע ובניהול בית האריזה. הוא יצא ללימודים בכלכלה חקלאית ברחובות. בשובו, בחר לעבוד בכל אחד מענפי יגור. ממטבח ועד גד"ש כדי להכיר את השטח ורק אז החל למלא את תפקיד מרכז המשק. הוא פעל לבניית כביש עוקף יגור בשיתוף המועצה וכן הביא לבנית כביש השלום. יחסי האנוש המעולים היו הדרך בה יצר קשרים עם כולם. יחסים אלו פתחו בפניו דלתות ולבבות ושערים בארץ ובעולם. לאחר תפקידו כמרכז המשק נבחר רמי למנהל טובולסט, תפקיד אותו מילא כ-10 שנים. בהמשך עסק בשיווק השפופרות ויצר יחסים טובים עם מנהלים, ספקים וכל מי שפגש בו.
טובופלסט הייתה משאת נפשו וסיום עבודתו שם יצר שבר נפשי שממנו לא התאושש עד יומו האחרון. לאורך השנים ניסה רמי בדרכים שונות להשפיע ולהשתתף בתהליכים כלכלים ביגור, בנושאים שהוא האמין כי הם הדרך הנכונה ללכת בה. רב היה כאבו על כך שלא הצליח להוביל מהלכים שהאמין בהם. כאב זה חלחל בו עד רגעי הצלילות האחרונים שלו.

מעבר לחיבור לקיבוץ, רמי היה איש משפחה. בעל אוהב, אבא, סבא ודוד גאה וקרוב. לאורך השנים נולדו שלושת ילדיו: דורית, יובל ומירב, אליהם הצטרפו בני זוגם: איל, זהבה ואלון. ושמונת נכדיו: טליה, נעם, תמר, עמית, רז, עדי, יותם ועומרי.
רמי הרבה להתעניין, לספר בשבחי בני משפחתו ובעיקר להיות מעטפת תומכת ומגוננת לרעיה בכל הקשור לאמנות, לקיבוץ, לבריאות ומה שביניהם. כל דבר עבור משפחתו לא היה קשה עבורו, תמיד מוכן לסייע, להקשיב, תמיד מבין ותומך. בשנים האחרונות גילה את הספורט ונהיה חובב נלהב, שרק המחלה הצליחה לעצור את המרוץ .

לפני שנתיים, נקטע הכל ורמי נערך לקרב האחרון – נגד הסרטן. בכל ליבו האמין שהרופאים והרפואות יצילו אותו. קיווה שהוא המפקד, יכריע גם את הקרב הזה.
אתמול, נדם ליבו. רמי לא ניצח את המחלה, אך סיים בדרך בה בחר: על מיטתו, בביתו ובחיק משפחתו.
חיוך של שלווה על פניו.

אדם יקר, נוח בשלום על משכבך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • על ערך האדמה

    על ערך האדמה ועל הפארק המטרופוליני

    [יומן יגור 20.10.2006]

    הדברים נכתבים בעקבות מצגת גדולה ומפורטת המסבירה את המשמעויות ליגור בהתייחס לפארק המטרופוליני שאמור לקום על אדמותינו.

    אדמה הינה גורם ייצור חשוב שעיקרו לפרנס את בעליו, בין בגידול מוצרי חקלאות ובין כתשתית לתעשייה או מגורים. ערכה העסקי של האדמה (קרקע) נקבע לפי ערך השימושים השונים שניתן לעשות באמצעותה.

    ליגור אדמות חקלאיות נרחבות, שבגלל מיקומן הגאוגרפי (קרבה למרכזים עירוניים גדולים) מבוקשות במחירים גבוהים למטרות שאינן חקלאיות. בכך יכולות קרקעות אלו להביא תמורה גבוהה יותר לבעליהן מזו המתקבלת מחקלאות (הפארק המטרופוליני הוא אחד מהן).

    מדוע לא ננצל יתרון זה על מנת להביא לצימוח כלכלי משמעותי של קהילת יגור?

    מדוע לא נשתלב ביוזמתנו בתהליכי התכנון של הפארק כמשקיעים? זאת כאשר אנחנו משקיעים את ערך הקרקע ואילו השותפים האחרים משלימים את ההשקעה הנוספת הנחוצה בפרוייקט. ביחד נשביח את תרומת הקרקע לבעליה.

    – – –

    מן הדין שנתייחס לפרוייקט הפארק המטרופוליני כהזדמנות עסקית חשובה שנמצאת לפתחה של יגור. נביא את הנושא בהקדם לדיון ציבורי, ובעיקר נשקיע כבר היום את משאבי ההון האנושי המתאימים על מנת שלא לפספס הזדמנות עסקית חשובה.

  • בעניין אתר יגור באינטרנט

    התקשורת המקוונת הינה מדיה מתפתחת לתקשורת בין אנשים, שמאפשרת חופש ביטוי אמיתי, וברוב המקרים הם אינם מנצלים זאת לרעה.

    יעדיו – להיות פלטפורמה לשיחה והעברת מידע הדדי בין חברים ומוסדות באמצעות תקשורת מקוונת תוך שימוש בפורומים, בלוגים, צ'אטים וכו'.

    מאידך, דברי ביקורת קיצוניים שנכתבים על ידי גולשים לא רבים בפורומים השונים, תוך שהם לובשים מסיכה אנונימית, נותנים אפשרות להפוך את הפורומים המקוונים לבית מחסה להשמצות.

    השאלה:

    האם לשפוך את המים עם התינוק בגלל כמה עשבים שוטים?

    והתשובה:

    ההחלטה של מערכת האתר אם להסיר או להתיר הודעת גולש צריכה להיגזר מהעדפת האפשרות המזיקה פחות לחברה בה אנו חיים, והחלטה זו נתונה לשיקולו ואחריותו של עורך האתר.

    מאידך – הטלת צנזורה רגולטורית (הסדרים ממסדיים) על פרסום באינטרנט, או לחילופין ביטול האנונימיות, תביא לדעתי לסופם של הפורומים באינטרנט.

    ולכן, לדעתי צריך שיהיה באתר "צומת יגור" נוהל של "הודעה והסרה" או בשפתנו – מסך סינון.

    בנוסף לנוהל זה כל חבר או מוסד החש עצמו נפגע יפרט בפני העורך את ההודעות שפגעו בו, ועל המערכת להסירן מיידית ולדאוג להסרה מיידית של הודעות דומות בעתיד.

    למערכת האתר, ולה בלבד, תהיה האפשרות לזהות כתובות IP של הגולשים והיא תעביר כתובת של גולש לגורם אחר רק לפי החלטה של צוות מיוחד שייבחר לנושא זה.

    האחריות לביצוע נוהל זה היא על מערכת האתר הקיימת…

    (יומן יגור, 10.2.2006)