שולמית זסלבסקי

בקומי מאבלי, עם תום ה"שבעה" למות אחותי סימה ז"ל, לא אוכל להבליג על הצורך הנפשי העמוק ולהביע את תודתי לחברים ביגור, על מידת "חסד של אמת" שנהגו באחותי, בהלווייתה וקבורתה.

בנפשו של כל אדם, סבורני, טמונות נימות טמירות ועדינות מאוד, אישיות מאוד, הרגישות ביותר לכל מה שנוגע לכיבוד בקשתו או צוואתו של "שכיב מרע", ולקדושת זכרה של הנפש היקרה לו שהלכה ואיננה.

ורצונה האחרון של אחותי, אשר הובע בצורת צוואה בעל-פה (כי לכתוב לא היה בכוחה למן יום-מחלתה הראשון), לפני הילקחה לשולחן הניתוח, היה זה:

"באם יקרה אשר עלול לקרות – רצוני להיקבר ביגור. א נ י מ ש ב י ע ה אותך, כי תבטיח לי זאת!"

הצוואה הנ"ל ניתנה בי"ב בחשון בערב, ולמחרת בבוקר, י"ג בחשון, רגעים מספר לפני התחלת הניתוח. והיא חזרה עליה אחר-כך כמה וכמה פעמים בנוסח דומה, ובמקרה אחד – גם בפני חברתה שושנה י.

על כן נתונה תודתי לחברי המזכירות ולכל אותם החברים שמתפקידם להחליט בדבר – על ההבנה החברית שגילו במקרה זה, ועל אף הקשיים שבדבר לא מנעו ממני את האפשרות לקיים את אחרון-מאווייה של אחותי המנוחה. כמו-כן מלא ליבי תודה לכל החברים אשר טיפלו וטרחו בעריכת ההלוויה ובקבורה, ולקהל החברים והחברות אשר זכרו לאחותי חסד-נעוריה ושנות-חייה ביגור בעבר – ובאו ללוותה בדרכה האחרונה.

ועל חסד חברי אחרון זה, אשר אין ערוך לו, אני מודה בשמי, בשם אישהּ ברוך זסלבסקי ובשם כל אחיה ואחיותיה של סימה ז"ל שמעבר לים.

מעשה זה יהא שמור לעד בלבנו, ויינטע גם בלב ילדיה הגדלים אחריה, למען יזכרוהו.

חיים ט.

יומן יגור, 22.6.1949

אחות טובה, רֵעה מסורה וידידה נאמנה, א י נ נ ה ע ו ד !

רבים הם זיכרונותי מהתקופה בה גרתי יחד עם סימקה ז"ל.

קשים הם חבלי הקליטה לעולה החדש, הבא למקום ללא חבר, ללא מכר. ואני אז עולה חדשה, ובבואי ליגור זימן אותנו הגורל יחד. מה טוב היה להתחמם לאור החום האימהי ששפע מסימקה.

זכורים לי ערבים רבים בהם שוחחנו על ענייני הקיבוץ לאחר אסיפה כללית, או לרגל איזה מאורע בחברה שהיכה גלים – מה חשובה היתה בשבילי ההדרכה והעזרה שקיבלתי ממנה בהסתגלות למעבר הקשה.

קשה ומזעזעת היתה הפגישה האחרונה בבית החולים. המילים הראשונות שנפלטו מפיה היו: "החזירו אותי ליגור אחרי מותי". זאת היתה בקשתה האחרונה של סימקה בשכבה על ערש דווי, ולא חדלה מלחזור על זה כל הזמן שישבתי על ידה. עמוקים היו שורשיה ביגור!….

שושנה יפה

יומן יגור, 17.6.1949