שולמית כספי

30/12/1910 - 04/09/1968

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ט כסלו התרע"א

תאריך פטירה: י"א אלול התשכ"ח

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ, השומר הצעיר, קלוסובה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: ישראל כספי

לא חפצתי לשיר מכאוב לא חפצתי לשפוך דמעה
נוף ובית להקים שיני הדקתי מלזעוק
אך המזל היה לא טוב בדרוך הרגל על בלימה
היה לא טוב שקעה השמש מרחוק
ספינתי שקעה עמה
שקעה עמה.
(ש. שלום)

שולמית כספי – שידלוביץ

כך היא חייתה בתוכנו וכך היא הלכה מאיתנו. מותה היה כאילו המשך ישר לחייה רבי המכאובים והסבל בשלוש שנותיה האחרונות. אכן לא פינק הגורל את שולמית, ובסוף ימיה אף התאכזר לה קשות.
שולמית נולדה בורשה בבית דתי, אולם כבר בנעוריה מצאה את דרכה ל"שומר הצעיר" ומשם עברה ל"החלוץ" ויצאה להכשרה בקלוסובה. לא קלים היו החיים בקלוסובה: אוכל דל, דיור גרוע ובעיקר עבודה קשה ומפרכת. אך שולמית בכוח רצונה העז לא רק התגברה על כל הקשיים, אלא גם הצטיינה בעבודה ושימשה דוגמא לאחרים. שנתיים וחצי שהתה בקלוסובה ובשנת 1931 עלתה ארצה והגיעה מהאניה ישר ליגור. עוד לפני האיחוד של הפלוגה עם המשק שולמית נשלחה ראשונה לעבוד ברפת וגם פה הוכיחה את יכולתה ואת יחסה הרציני לעבודה, וכושרה הטבעי לעבוד עם צוות במסירות וברוח טובה. לאחר מכן עבדה שולמית שנים מספר במוסדות ילדים. היא אהבה ילדים והם החזירו לה אהבה. היה לה סיפוק רב. התחנה האחרונה בעבודה שנמשכה שנים רבות הייתה – הלול. כאן היא עבדה עד יומה האחרון ממש. גם לאחר שתקפה אותה המחלה האנושה לפני למעלה משלוש שנים – גם אז לא ויתרה על עבודתה שם והמשיכה בה מבלי להכנע לגורל האכזר. היא הייתה אהובה ומקובלת בענף בגלל תכונותיה הטובות ויחסה הטוב לאנשים ולעבודה. פרק זמן היא ריכזה את הלול וידעה לארגן את העבודה על הצד הטוב ביותר. היא הייתה המקשרת בין הצעירים והמבוגרים בענף. אלה ואלה נשמעו לה וקיבלו את דעותיה. היא ידעה תמיד בחוש ההומור שלה להפיג את המתיחות וליישר הדורים, כאשר היה צורך בכך.
מה שאפיין אותה בעיקר – מסירות ללא גבול כאמא לילדיה, לבני משפחתה, כבת לאביה, כחברה במשק. היא אהבה את החיים. שנים השתתפה במקהלה ואפילו בימי מחלתה הקשים לא ויתרה על הרצאה, הצגה ומופעים אחרים.
והנה נעקרה שולמית מאיתנו ורב הכאב. שלום לעפרה ויהי זכרה ברוך בתוכנו לעד!

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • היקרה באימהות

    אמא, כמה מסורה היית לנו בכל השנים הקשות שעברו עליך בגידולנו. שבעת נחת רק מזמן לזמן, ואת זה ידעת לקבל ולשמוח בחלקך.

    גורלך לא שפר עליך. עוד מימי ילדותך נשאת בעול הבית ומילאת את מקום אמך, סבתי, וגם גידול שלושתנו היה רדוף קשיים וידעת תמיד לשאת בעול במסירות גדולה. רק עתה ידעתי כי כבר שנים מספר היית חולה, עוד לפני שלוש שנות הסבל, ואנחנו אולי לא הרגשנו בכך, כי שאפת להעניק לנו את שמחות החיים…

    ידעת להעניק ממסירותך ואהבתך לכל מי שנקרה בדרכך, בעבודתך, בחברה ובחיק המשפחה.

    בשנות מחלתך הקשות התעלית כל-כך, היית גיבורה, ובעיניך זה נראה רגיל. כן, אמא, רצית להיות בריאה וכמעט יכולת לה, למחלה…

    תמיד התעניינת ורצית לדעת הכל על נשמע במשק, בארץ ובעולם, אפילו בשעותיך הקשות. היה לך כוח-חיים שלא נתברכו בו רבים.

    קשה להעלות את המילים.

    לא נשכחך, כי לגבי דמותך, אמא, לא קיימת מילה כזו. את תמשיכי להיות איתנו בכל דרכינו ומעשינו כאם למופת, אמא שלנו.

    שלום לעפרך! יהי זכרך ברוך!

    דבורה

    יומן ליום השלושים

    4.10.1968

  • אני מרכין ראשי

    אֲנִי מַרְכִּין ראשִי לִפְנֵי אָמְצֵך.

    כּוֹרֵעַ מִמַשָׂא כָּל מַעֲשָׂיִך;

    אֲנִי נִכְנָע לִגְבוּרָתֵך,

    נִרְתָע מֵהוֹד מַאֲמָצַיִך.

    מִמֶנִי לְהָבִין נִבְצָר

    כֵּיצָד

    בְּגוּף

    סָגוּף,

    רָעוּעַ,

    יָכוֹל לְהֵאָצֵר אוֹצָר

    שֶל שֶׂגֶב נֶפֶש, רוֹחַב רוּחַ.

    מרדכי כ"ץ.

    יומן ליום השלושים

    4.10.1968

  • שיחת עובדי הלול על שולמית ז

    למעשה, ההתרשמות הראשונה, הפגישה הקרובה יותר עם שולמית חלה כאשר היא קיבלה לידיה את ריכוז הלול. למען האמת לא היו לה ידיעות רבות, והיו אז בעיות די מסובכות, כגון: עניין המכסות, תכנון הלול ועוד. ובכל זאת היא קיבלה על עצמה את האחריות ועמדה בכך יפה. היא ידעה לשתף אחרים בהתלבטויות, בעזרה, בעצה.

    קו-אור ראשון באותה תקופה – שולמית לימדה אותנו את בעיות הענף, איך ללמוד את העבודה בלול, איך להזריק וכו'. כל אחד – אמרה שולמית, וכך גם נהגה – צריך לדעת לעשות בלול הכל.

    יש לציין במיוחד את עבודת הצוות הטובה של שולמית. בוודאי שלא היה לה קל בהתחלה. לא הכל היה חלק. לפעמים לא ידעה להטיל מרות, לא ידעה להגיד לא, ועוד. אולם כעבור זמן מועט התגברה על הקשיים ועשתה את העבודה כמו שצריך.

    – היא הכניסה אותי לריכוז. היתה לי תמיכה ועורף, ולגבי דידי זה הרבה. היא לימדה אותי את הלול. תמיד הרגשתי שיש מי שעומד אחרי… שולמית הצטיינה בזאת במיוחד. היה לה יחס טוב לאדם כאדם.

    – אני זוכרת אותה מהתקופה הקצרה שלפני המחלה. היה נעים לעבוד איתה… תמיד הסתדרנו איתה, תמיד היא היתה יחד איתנו… טוב היה לעבוד במחיצתה.

    – עם שולמית היתה לנו שפה משותפת. לא כל אחד ידע איך לעבוד עם צעירים. היא היתה מעין קצינת-קשר בין הדורות. כאשר נשארנו בלי ריכוז – כי לא היו קופצים על תפקיד זה – היא קיבלה על עצמה את הריכוז. היתה אז תקופה די קשה. נכנסו צעירים לעבוד בלול, היה אז אי-סדר. היא ידעה לגשר על פני הניגודים. היא היתה הנפש הטובה, דמות ניטראלית עם הרבה סבלנות. לא התרגזה, והעיקר – איש מקצוע…

    [בשיחה השתתפו: חנה פורציה, יהושע ונגר, פנינה עוגן, אביגדור דניסקי, ועוד כמה בנות צעירות]

    יומן ליום השלושים

    4.10.1968