שושנה גל

25/12/1910 - 29/10/1988

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ד כסלו התרע"א

תאריך פטירה: י"ח חשון התשמ"ט

ארץ לידה: ליטא

תנועה ציונית: דרור

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: אשר גל

שושנה גל

שושנה נולדה בליטא בעיירה קטנה בשנת 1910. נדודים, עוני ויתמות מוקדמת, היו מנת חלקה וכבר בגיל הנעורים נאלצה לעבוד לפרנסתה. לשם כך עברה לעיר הגדולה פוניביז’ אל קרובי משפחתה שהעסיקוה כזבנית בבית מסחרם. מקום זה פתח לפני שושנה אפשרויות ליוזמה ולבניית מערכת יחסי ציבור עם הלקוחות ובו כנראה עוצבה אישיותה של שושנה כיוזמת, דינמית ולוקחת על עצמה אחריות ארגונית.
שושנה הצטרפה לתנועת “דרור” עם אחותה ויחד היו בהכשרה בליטא ועלו לישראל. שושנה הגיעה ליגור, להגשמה ואצל אחותה מתחזק הקשר אל הדת ודרכיהן נפרדות.
ביגור פוגשת שושנה את אשר ומקימים משפחה, ויחדיו נרתמים לשליחות של הקיבוץ. שוהים בנחשולים כשנה וחצי במסגרת עזרה למשקים צעירים ולאחר מכן יוצאים לשליחות בצרפת, בשנת 1952 למשך 3 שנים בהן אשר הוא השליח הרשמי, ושושנה עוסקת בארגון והדרכה במטבחי ההכשרות של התנועה ובמחנות הקיץ שלהם. חזָרה הביתה וכניסה טבעית לעבודה בטיפול ילדים בגיל ביה”ס במשך שנים. כאשר הוחלט על שינוי דרך אספקת מצרכים לחברים, טבעי היה לפנות אל שושנה עם נסיון החיים שלה בנערותה, ולהעמידה בראש “המעדניה” שהוקמה אז לארגון וקביעת דפוסי עבודה ונוהל. במשך שנים ריכזה שושנה את המקום ושרתה את החברים מתוך נקודת השקפה של שרות לציבור. ופה גם ראינו, מהצד, כיצד מתחילות לצוץ בעיות הבריאות שהחלו להכביד עליה מיום ליום וכיצד נאבקה שושנה עם המצב ועם עצמה להמשיך לעבוד ולשרת את קהל החברים.
בגיל מבוגר יחסית קלטו בביתם שושנה ואשר באומץ ובאהבה רבה את אריה בן השבע. התגברות על קשיים עצומים של הסתגלות למסגרת, לחברה חדשה ושונה ולמשפחה – זיכתה אותם בבן אוהב ומסור שלימים יחד עם פני ו-3 ילדיהם העניקו חום ואהבה לקן המשפחתי הקטן, ואף נהנו מכמה שנים של יחד ביגור.
מאבקיה של שושנה עם העבודה תמו עם התגברות מחלתה. שנותיה האחרונות היו רוויות סבל רב, קושי בתקשורת עם חברים והסתגרות בבית, כאשר אשר מטפל בה ומהווה עבורה קשר עם הסביבה, במסירות אין קץ.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מכתב משליחות בצרפת

    12.12.1953

    רב שלומות ליוכבד ויעקב!

    מה שלומך יוכבד? מקווה אנוכי כי את עושה חיל. הייתי מאוד רוצה לשמוע על מהלך העניינים.

    מאז שעזבנו אתכם חלפו חודשיים, תקופה די קצרה באופן יחסי לקנה-מידה עולמי, אבל מלווה מאורעות רבים. הדרך היתה מעניינת מאוד. האוניה עגנה בנאפולי והצלחנו לראות חלק מן העיר. גם עשינו טיול לפומפיאה. ראינו את הוֶזוּב ואת כל שרידי העיר ההיסטורית. קיבלנו הסברה מעניינת מאוד.

    כאשר עזבנו את המקום שאלתי את אשר האם זה חלום? הרושם היה כביר. אני רוצה לקוות כי תעשו פעם טיול לצרפת ואל תחמיצו את ההזדמנות לראות את פומפיאה בדרך.

    בתוך צרפת טרם טיילנו. לקראת האביב נצא לפריז למסור את הד”ש החיה… יתכן כי בשבוע הבא ניגש לטולוז, זה קרוב אלינו.

    כאשר הגענו הנה מצאנו תמונה די עגומה. כל פינה זעקה לעזרה ולכן היינו נאלצים מיד לגשת לסידור העניינים. דרשנו מ”החלוץ” הקצבה מיוחדת לבדק-הבית ולציוד המטבח. הם נענו מיד וכעבור כמה ימים קיבלנו טשֶק בסכום לא קטן.

    יש לציין שאשר נכנס לעניינים מהר מאוד, למרות שהם די מסובכים. אשר עסוק מאוד. שטח הפעולה שלו רחב ידיים, בִּפנים: כמדריך, כמרכז המשק, מורה לעברית, מנהל חשבונות. כלפי חוץ הוא אחראי כלפי התנועה, כלפי “החלוץ”, כלפי המשטרה וכדומה.

    כפי שאתם רואים לא חסר פה לא עבודה וגם לא דאגות. יחד עם זה הוא מרגיש טוב ונראה מצויין. הרגשתו היא כאדם המרוויח את לחמו בכבוד. גם אני אינני מחוסרת עבודה: בבוקר אני עסוקה במטבח, אחר הצהריים יש כל מיני סידורים בבית ולפנות ערב שיעור לעברית.

    הפינה הכי רגישה כאן זה המטבח, ומתוך זה מוסרת אני כאן הרבה מזמני. אחרי מאמצים גדולים הגענו לאוכל טוב. אשר נוסע כל שבוע לעיירה 8 ק”מ מאיתנו, שם קונים הכל ומוכרים את תוצרת המשק. אני נוסעת פעם בחודש אם יש צורך בקניות מיוחדות.

    אנחנו אמנם נמצאים רחוקים מישוב אך אין לנו זמן להשתעמם. בבית רועש וגועש עד מאוחר בלילה.

    הרגשתי היא יותר טובה מאשר לפני שנה בחורף. יש לנו חדר טוב וחם בדרך כלל. כאן עוד לא התחיל החורף, אין גשם ואשר מודאג מאוד כי בתכניתו לקנות טרקטור באם הקציר יצליח.

    מה שעוד מכביד זאת השפה. אמנם התקדמנו בהרבה אבל זה עוד לא מספיק, כי הם יודעים רק צרפתית או ערבית. יש לקוות שבעוד חודש-חודשיים נתגבר גם על הקושי הזה.

    היו שלום,

    שלכם שושנה

    ד”ש לצבי ולחנה, וללובה.