שלום פלוט

מלאה שנה למותו של שלום, החבר הטוב, האיש נעים-ההליכות, שידע לקשור יחסים עם אנשים משכבות שונות ולקרבם זה לזה. היה אדם המוכן לעזור תמיד לכל, וראה במפגשים חברתיים אירוע משתף בחוויה. כך היה שוקד על קיום ערב הפלמ"ח אחת לשנה.

קו בולט באופיו של שלום היה ההזדהות, האחריות וההקפדה על דיוק בעבודה. בענפים השונים בהם עבד שלום באו לביטוי תכונות אלו. באותה מידה של דבקות פעל בתפקידים ובוועדות אליהם נבחר, כשהוא רואה לנגד עיניו את ההיבטים האנושיים והביצועיים כאחד.

נזכור את רענו הטוב שלום, כפי שהיכרנוהו, כדמות אנושית שלמה שאינה דהה.

חבריו

יומן יגור, 20.1.1975

80 חברים וחברות נפגשנו בנען, כדי במשך שבעה שבועות ללמוד ולהכיר שאלות שונות מהחיים הסובבים אותנו, ובעיקר את תנועתנו, תנועת הנוער העובד. וטוב שדווקא נען נבחרה לאכסניה למפעל זה. נען זו שהיא בת-בכורה למפעלי תנועתנו, הקבוצה הראשונה שלה, שלמרות דרכה הקשה ידעה לשמור אמונים לה, לשמור על קשר איתה, בה חיים כיום ופועלים כמעט כל ותיקי תנועת הנוער העובד, אלה שיצרוה….

הסמינריון הצליח גם מבחינת הרכבו. נשתקפה בו תנועתנו על היקף ענפיה ושורשיה, דמותה. קיבוץ גלויות – התחל מנוער ארצישראלי, יוצאי פולין, גרמניה, תימן ועוד, וגמור ביוצאי העדות השונות. מכל קצווי הארץ באו: ערים, מושבות, מושבים, קבוצות וקיבוצים; ממפעלי התנועה, ההכשרות וגם מחברות הנוער….

השאלות העיקריות בהן טיפלנו היו: תנועת הפועלים בארץ ובעולם, מולדת, התפתחות החברה וסוציאליזם, הגולה היהודית ובעיקר תנועתנו, תנועת הנוער העובד. נגעו גם במקצת בפסיכולוגיה וחינוך, בשאלות המזרח והפוליטיקה של ים התיכון….

חוץ מהרצאות ושיחות היתה גם עבודה עצמית בקבוצות קטנות, שעתיים ביום, על כל מיני נושאים. בסוף סיכמה כל קבוצה לעצמה, הרצו בפני כל משתתפי הסמינריון ושוחחו על זה. מקום חשוב במיוחד תפס הספורט – ארבע שעות ביום: תרגילי-סדר, ספורט שימושי, איתות והתעמלות. גם כאן בקבוצות קטנות, בהן כל אחד צריך היה לרכוש לו הרגלים בהדרכה ובהנהלת פעולה בחוג ובקבוצה.

רבות היו השיחות על דרכי התנועה ופעולותיה בשטחי האירגון המקצועי, התרבות והספורט, ועל הצורה המתאימה לכל שטח פעולה ולכל מקום. וכאן במיוחד חשובה היתה ההשתתפות בויכוחים ובשיחות של ציבור מגוון זה, המייצג את כל צורות ההתיישבות וכל העדות. וכדאי כאן לציין שהנוער, שבא מהכפר, מהמושב וגם מהקבוצה, אינה מוכרת לו התנועה, זרות לו הפרובלימות בהן היא מתחבטת. אין דבר-מה חיוני המקשר אותם עם התנועה. ובאותו זמן שנערי העיר מעוּרים בכל השאלות, חיים בהן, העיר, המציאות שלה, מפגישה אותם מרצונם או שלא מרצונם עם כל השאלות האלו. אצלם הן לחם-חוק: שאלות האירגון המקצועי, הנערים העזובים שהכרחי לדאוג להם, לארגנם, פעולה תרבותית, המתיחות המתמדת שבה חי החלק של הנוער הלומד שבתוך התנועה, הרצון לרכוש חלקים מנוער זה והמלחמה לזה. ועוד רבות השאלות, וכולן קושרות את הנוער בעיר לתנועה, למלחמה שלה…

לא כן המצב אצל הנוער במשקים – רוב השאלות הן בשבילו שאלות לעיון. אינו מרגיש אותן בעורו ובבשרו. לכן גם רבו הויכוחים וחיפושי הדרך לטיפול בנוער זה במיוחד: איך להביא גם אותו לידי קשר אמיץ יותר עם התנועה, עם ערכיה ומלחמותיה. והמסקנה היתה שיש בכלל להגביר את פעולת הסניפים במשקים, להעביר, אולי, חלק מהפעולות הנעשות ע"י בית הספר ו"הפועל" לידי הסניף, לקשור קשרים עם סניפים מחוץ למקום ובעיקר בעיר, ועוד, אחרת קיימת הסכנה שיישארו בלי קשר עמוק עם התנועה – – –

שלום פלוט

קטעים מרשימתו ביומן יגור

9.12.1938