שלמה שטיינברג
נולד: 15.2.1912
נפטר: 16.12.1992
שלמה שטיינברג נולד בעיר ורשה, בירת פולין, להוריו פייבל וינטה שטיינברג. בספרו על בית הוריו נהג לדבר באהבה ובחום על אמו. שלמה למד עד גיל 12, לאחר מכן נאלץ לצאת לעבודה לעזור בפרנסת המשפחה.
ב-1935 התחתן ואף נולדה לו בת.
ב-1939, בפרוץ המלחמה בין גרמניה לפולין (אז למעשה התחילה מלחמת העולם השניה), חל פרוד במשפחה. האשה חזרה לבית הוריה ואילו שלמה חייב היה להתגייס לצבא הפולני. ב-1940 נכנסו הסובייטים אף הם לפולין. שלמה נלקח, יחד עם עוד קבוצת יהודים, לברית המועצות, למחנה עבודה. עד 1943 עבר ממחנה למחנה בתנאי עבודה קשים, בחוסר תזונה ובקור מקפיא, עד שהתרחשה עליו פורענות גדולה: ב-1943 נאסר משום מה בעוון פעילות אנטי סובייטית (האשימו אותו בריגול לטובת אנגליה) ועבר הרבה בתי סוהר, בתנאים עוד יותר קשים מאשר במחנה העבודה, וחקירות, עד למשפט בו נדון למוות. אלא שבמשפט חוזר הוחלף עונשו למאסר ממושך. 11 שנים התענה שלמה בבתי כלא סובייטים, עד שבשנת 1954 (לאחר מות סטלין) שוחרר. כעבור שלוש שנים, ב-1957, ניתנה לו הרשות לחזור לפולין. פולין של אז, בראשית שלטונו של גומולקה, עברה תקופת ליברליזציה.
שלמה עלה באותן שנים לישראל והצטרף ליגור. עבד תחילה בחלוקת תוצרת תנובה, לאחר מכן בלגין. הוא נחן בתבונת כפיים, ומשהפסיק לעבוד בלגין הוצע לו לעבוד בתיקוני עגלות של בתי הילדים בגיל הרך. הוא גם עסק בתיקוני רהיטים והכין צעצועים.
איש בודד ומר-נפש היה שלמה, כי החיים לא פינקוהו, ידע כל כך הרבה סבל בחייו – 14 שנות מחנות עבודה ובתי כלא ברוסיה הסובייטית, הפרוד מאשתו ובתו, מחלה קשה ברגליו (ירושה מהקור הסובייטי), כל אלה השפיעו על רוחו. אין תימה שהיה ספוג מרירות וחוסר סיפוק כלפי הסובבים אותו. תמיד חשב שמקפחים אותו, שאין דואגים לו.
שלמה זכה לכמה שנים של רגיעה ונינוחות כשהתקשר בקשרי משפחה עם שרה, אשר באה אליו מקיבוץ מסדה.
משהחריפה מחלתו, עבר לגור בבית אחוה. לאחרונה אושפז בבית חולים ואף עמד לפני ניתוח ברגלו החולה. אלא שאור ליום רביעי כ"א בכסלו תשנ"ג הוציא את נשמתו.
יהי זכרו ברוך איתנו לעולם!
